שישו ושמחו: לצחוק מלהקת הרבנות הצבאית

הסדרה שישו ושמחו שעלתה בכאן 11 נכנסת לתוך המטרייה הישראלית הגדולה שמאגדת בתוכה סדרות על הצבא. קצרה היריעה מלפרט את כולן, אך בשנים האחרונות הטלוויזיה גילתה מחדש את הצבא והחלה לטפח באדיקות את הז'אנר הזה במובנים סוציולוגיים חברתיים.

גם המפקדת, תאג"ד, והאחיות המוצלחות שלי. כולם סיפרו את הסיפור של הפרט בתוך הכלל כשבחלקן אף הסתתרה ביקורת סמויה על האתוס הצבאי והמיתולגיה הצה"לית על רבדיה שונים.

העלילה

שישו ושמחו היא במובן מסווים ניסוי טלוויזיוני מרענן. היא מאגדת בתוכה כמה ז'אנרים שונים ומשלבת אותם בחוכמה, בקריצה ובביזאריות (אקי אבני מגלם שם רב צבאי ראשי שידיו נקטעו בשל מלחמה) שהכל מנוקז בה לכדי עלילה מקורית, משעשעת וכיפית לצפייה.

הסדרה מתמקדת בחברי ללהקת הרבנות הצבאית: נחומי (נווה צור המצוין) הוא זמר חרדי חינני וחמוד עם ביטחון עצמי נמוך שמחכה בקוצר רוח ליום שבו יהפוך להיות סולן הלהקה. לרוע מזלו, במקום לקבל את התפקיד, הוא מקבל את כוכב יוטיוב חרדי ואגואיסט (אסף הרץ) ועוד שלל דמויות מחופפות ומשעשעות שחלקן ייכנס לתוך הלב שלכם במקרה הטוב, והחלק השני ייקרע אתכם מצחוק.

כפי שנכתב קודם, העלילה מורכבת מתת ז'אנרים שונים וביניהם מיוזיקל ופרודיה. כבר בסצנות הראשונות יש ספק קריצה ספק מחווה משעשעת ל "כנר על הגג", ההצגה האייקונית שבה שיחק נתן דטנר, אשר מגלם גם בסדרה את החזן הראשי והנחוש. הוא גם זה שמחליט לשים בקדמת הבמה את כוכב היוטיוב החרדי ומשפיע באופן עקיף על הדינמיקה הצותית.

בחבורה המזמרת הזו אפשר למצוא גם השחקן עילי צ'פמן, חייל לא ממושמע שלחוץ בית יותר מג'ובניק בקריה, ומוסיף הרבה חן לעלילה. העלילה מתמקדת גם באלחנן ויזנר (אקי אבני) אשר נפגע קשה במבצע צבאי ורוצה לחזור לכור מחצבתו הקרבי.

לרעתו, המסגרת הצהלית, שכידוע לכל מי ששירת בה אי פעם, לא מתחשבת ברצונו של הפרט ולכן היא מטילה עליו לקבל את התפקיד של הרב הצבאי הראשי, במקומו של הרב הקודם אשר סיים  את תפקידו בנסיבות טבעיות וטראגיות.

השידוך הזה בין הרב הצבאי שקיבל את החבורה המופרעת וההזויה הזו לבין התפיסה ורוח הקרב שלו תהיה המנוע של הסדרה ותשמש כר פורה להומור פרוע, סטלני, צה"לי ואף מטריד לעיתים בייחוד ברגעים שבו הוא מכניס לתוכו שימוש במוטיבים דתיים צבאיים.

לצחוק כדי להנות

שישו ושמחו היא סדרה שיש בה נגיעות של ביג ליבבוסקי. זאת משום שהיא מעניקה יחס עודף לסטלנים הצבאיים, והיא נהנית לשחוט פרות קדושות ולגחך במודע על תופעות חדשות, כמו למשל היחס העודף שמקבלים כוכבי רשת ואמנים פעילים. כמו בכל סדרה צה"לית בעשור האחרון היא מראה את ההגחכה של המסגרת הזו על כל רבדיה השונים. את כל זה היא עושה בחן ובהצלחה ומשני הפרקים שצפיתי – צחקתי בה לא מעט.

ההומור הפרוע הזה על אחד המוסדות השמרניים בצבא הוא גם כנראה הסיבה לזעם של מוסד הרבנות הצבאית שהספיק להתנער מהסדרה. יש לומר כי האטרקטיביות של הסדרה היא הרבה בזכות האנסמבל המרשים שבו היא מתהדרת, הכולל את השחקנים בן יוספוביץ, דניאל מורשת וכמובן, יסמין עיון שמהווה האישה המרכזית בנוף הטוסטסטורני הזה, ותפקידה עולה ככל שהסדרה מתקדמת.