מאז שומר החומות, טראומה שרוב החברה הישראלית מדחיקה את המשמעות שלה, הולכת ומתבהרת התמונה החדשה.

לא איראן, לא חמאס, לא חיזבאללה. האיום הקיומי על המפעל הציוני, הוא ערביי ישראל.

בקצב מואץ הם בולעים לנו את הנגב והגליל, נוגסים בערים מעורבות במרכז הארץ, מקבלים ביטחון ביכולת שלהם לנצח מבפנים.

ההנהגה הפלסטינית מצליחה לגרום לצעירים להישאר עם זהות אסלאמית חזקה, עם אמונה ברורה שהארץ שלהם והיהודים רק בונים את המדינה עבורם, למרות שהצעירים הללו מתערים היטב בחברה הישראלית.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

בקבוק תבערה על בית בלוד, בזמן הפרעות בעיר (מצלמות אבטחה)

מבחינת צעיר ערבי ממוצע הארץ הזו שייכת לו, וזה רק עניין של זמן עד שהאסלאם ישתלט עליה.

החלום הילדותי של השמאל שהערבים ינטשו את הזהות שלהם כדי להיות ישראלים, מתנפץ פעם אחר פעם על חומותיה המדממים של ירושלים אהובתנו.

מקרב השמאל לא תצמח בשורה, כבר עשרות שנים שהקונספציה שלו קרסה בקול רעם גדול.

אבל איפה הימין? איפה כל הוגי הדעות של הימין?

כולם מקצה לקצה מציעים רק דבר אחד – יד קשה ותקיפה מול הטרור הפנימי.

הימין מסרב משום מה להפנים שמה שמספיק מול אויב חיצוני, לא מספיק מול אויב פנימי.

אין ספק שצריך יד קשה ותקיפה, מאבק חסר פשרות בכל הרמת ראש של טרור. אבל מול ערביי ישראל זה פשוט לא מספיק.

אם נכאיב להם עכשיו, הם ישתקו לעוד כמה עשרות שנים, שבמהלכם יעמיקו את הכיבוש הזוחל, אותו הם מבצעים בשקט מאז הכישלון שלהם במלחמת יום הכיפורים.

ישתקו עכשיו, ואז בעתיד כבר פתרון צבאי לא יספיק.

הימין מוכרח לגייס את מיטב המוחות שלו כדי למצוא פתרון יצירתי, מעמיק, לבעיית ערביי ישראל.

זה יכול להיות שיח בין דתי, שיח בין רבנים ששואף לשנות את היחס של שתי הדתות זו כלפי זו.

זה יכול להיות אפילו שיח של עידוד הגירה מרצון. אבל חייב להיות שיח.

לא ייתכן שהימין שכל כך צדק מול השמאל באוסלו, בגירוש מגוש קטיף, נאלם דום ומשאיר את כל הזירה לאיתמר בן גביר.

הגיע הזמן להתעורר, לפתח חזון ישים ולהציג אותו לחברה הישראלית.

=======

דניאל סגרון הוא אברך בכולל של הרב יוסף צבי רימון בירושלים