יו"ר הציונות הדתית, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', מתייחס לתיקון כתב האישום נגד בנימין נתניהו, ואומר כי מיום ליום הוא מעריך אותו יותר ויותר, שכן אם הוא היה מסכים לאמץ מדיניות שמאל, התיקים נגדו היו נסגרים.

הפוסט המלא של בצלאל סמוטריץ'

הבקשה השערורייתית של הפרקליטות לתקן שוב את כתב האישום נגד נתניהו, אחרי שההגנה הפריכה את העובדות שהופיעו בכתב האישום המקורי, מוכיחה שוב את הרדיפה המשפטית המושחתת נגדו. מערכת המשפט, בגיבוי תקשורתי ופוליטי שעוד רגע נדבר עליו, ירתה את החץ ועכשיו מנסה לצייר סביבו את המטרה. מציירת ומוחקת ואז מציירת שוב, וחוזר חלילה. העיקר שהחץ יהיה בסוף במרכז המטרה. והמטרה היא להזיז את נתניהו מהשלטון.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

בנט נואם נגד סמוטריץ (צילום: מתוך שידור לע"מ)

תיקון כתב אישום ביחס לעובדות ליבה שעל בסיסן הוא הוגש והופרכו על ידי ההגנה הוא עוול בכל קנה מידה בכל הליך פלילי. המשמעות של הפרקטיקה הלא הגיונית הזו היא שההגנה אף פעם לא תוכל להוכיח את חפותו של הנאשם. בכל פעם שהיא תפריך את העובדות שעליהן מבוסס כתב האישום הפרקליטות תתקן את העובדות כך שיתאימו לתזה החדשה שלה. בכל פעם שההגנה תחשוף את קו ההגנה שלה והוא יתברר כיעיל הפרקליטות תוכל לעשות מקצה שיפורים ולשלוח את ההגנה לשבור את הראש על קו הגנה חדש, הפעם עם קלפים פתוחים.

זאת ועוד, "התיקון" הנוכחי שהפרקליטות מבקשת לבצע ביחס לפגישת ההנחיה של נתניהו ופילבר חייב להיפסל על ידי בית המשפט גם לגופו, מפני שהוא הופך את העדות של פילבר ל"עדות שאי אתה יכול להזימה". איך בדיוק ההגנה יכולה להוכיח אם התקיימה או לא התקיימה פגישה "במועד לא ידוע"?! זה כמו להאשים אדם ברצח שבוצע במועד לא ידוע, בלי שהנאשם יכול להביא אליבי או להזים את העדויות נגדו, כפי שעשו במקצועיות רבה פרקליטיו של נתניהו בשבוע שעבר. עדות חייבת להכיל פרטים ספציפיים של זמן ומקום באופן שאפשר יהיה להוכיח או לשלול אותה. וכפי שבית המשפט העליון אמר בעבר: "עם ספינקס אי-אפשר להתווכח".

אבל הסיפור כאן הוא הרבה יותר גדול. הרדיפה אחר נתניהו וההשוואה של היחס התקשורתי העוין אליו לחיבוק המדהים (והצבוע) שהרעיפו על בנט סביב אירועי יום השואה, הזיכרון והעצמאות, כל אלה שחירפו וגידפו אותו עד לפני פחות משנה גורמים לי להעריך את נתניהו יותר ויותר.

שנים הם צולבים אותו ואת משפחתו באכזריות ויורדים לחייו. והוא יכול היה לפתור את זה ברגע. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לעבור צד ולהחליף אידאולוגיה והם מיד היו סולחים לו על הסיגרים והשמפניות, מפרגנים לו שיפוצים של עשרות מליונים בביתו הפרטי, מזמינים לו על חשבונם גלידות פיסטוק במשלוחי וולט, מגנים בתוקף משפחות שכולות שהעזו לתקוף אותו, מעניקים לו ראיונות מלטפים, מאשימים בהכל את קודמיו ומהללים את מדיניותו ואת אשתו, מתרפקים בערגה על כל הבעת פנים, מסבירים כמה בגרות ואחריות וממלכתיות ואחדות ומנהיגות נעוצים בה, ואומרים הלל בברכה אחרי כל נאום שלו. תראו באיזו קלות בנט עשה את זה ובאיזו קלות הם סלחו לו על חטאי העבר הפשיסטים והפכו אותו למאמי הלאומי.

לו רק נתניהו היה עובר "לצד הנכון" התיקים המקרטעים נגדו היו נסגרים. בדיוק כפי שהם עשו לתיקים של אריק שרון, שהיו מוצקים בהרבה מאלו שהוגשו נגד נתניהו.

אבל נתניהו לא עשה את זה. וזה כנראה, כי בניגוד לבנט יש לו אידאולוגיה ותפיסה של מה טוב ומה נכון למדינת ישראל, וזה מה שמניע אותו. לא עם כל מה שיש בתפיסה הזו שלו אני מסכים, ובוודאי לא עם מה שהוא עשה או לא עשה כדי להגשים אותה, אבל לפחות יש לו תפיסה ברורה ונאמנות לה. ההבדל בין נתניהו לבנט הוא ההבדל בין אידאולוג לאמביציונר חסר עכבות.

נתניהו עשה הרבה טעויות. יש הרבה מה לבקר אותו על האופן שבו הוא מימש או לא מימש את אידיאולוגיית הימין במגוון תחומים ועל מחדלים בשלל נושאים שלא טופלו כראוי בתקופת כהונתו. משיחות רבות איתו בתקופה האחרונה אני מתרשם שגם הוא מבין שכשנחזור בעזרת השם להוביל את מדינת ישראל, הוא וכולנו נצטרך לעשות הרבה מאוד דברים אחרת.

אבל את הנאמנות למחנה ולערכיו הבסיסיים ואת הנכונות לשלם על כך מחיר אישי ומשפחתי כבד אי אפשר לקחת לו. וזו כנראה הסיבה לנאמנות החוזרת שמרבית בוחרי הימין שומרים לו. בצדק רב.