לאחר פרסום הסרטון בו נצפה אחד המחבלים מעשן סיגריה בתום המצוד, נוצרה סערה גדולה ברשת. העם נסער וכועס על עצם העובדה שמחבל שרצח שלושה אנשים בגרזן, ללא טיפת רחמים, מקבל סיגריה ובקבוק מים.

גם משפחתו של יונתן חבקוק שנרצח בפיגוע הביעו כעס על התיעוד שבו נראה המחבל מעשן לאחר שנתפס: "המומים ומזועזעים, אין מילים לתאר את האכזבה ואת גודל הכעס והעצבות".

ארז חסון, בכיר שב"כ לשעבר

ארז חסון, איש שב"כ לשעבר ומנהל רכזים בשטח במשך 26 שנים מסביר לסרוגים את הצד של האנשים בשטח והאם באמת יש לשב"כ שיטה לקירוב המתוחקר טרם החקירה. "כשאני בסופו של דבר עוצר מחבל אני לא מוציא עליו את הכעס והזעם".

האם לשב"כ יש שיטה לקרב אליו את המתוחקר רגע לפני החקירה? 

אני לא מכיר שיש שיטה כזאת, השב"כ בסופו של דבר למרות שמדובר בחלאות המין האנושי מתייחס לבני אדם כבני אדם. התפקיד שלנו זה לא לספק את הרשתות החברתיות ולא להוציא לפועל נקמות. התפקיד שלנו זה לתפוס את המנוולים האלה ולהביא אותם למשפט.

העניין של הסיגריות זה לא שיטה. כשאני בסופו של דבר עוצר מחבל אני לא מוציא עליו את הכעס והזעם ואני לא עושה את זה כדי לרצות מישהו מרשתות החברתיות, התפקיד שלי בסוף זה להעביר אותו בצורה שהוא נתפס, אם הוא לא מתנגד למעצר, לגורמים המוסמכים. בסוף אנחנו יורים רק במי שמסכן אותנו. אנחנו לא מוציאים להורג, אנחנו עובדים תחת חוק.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

לפי סעיף 27א ל"חוק זכויות יוצרים"

והעניין עם הסיגריה זה לא מחווה הומנית, בסופו של דבר מנסים ליצור איזשהו קשר, האנשים האלה הולכים לחקירה וצריך להכיר עוד פרטים, לדעת אם יש תכניות נוספות, אם יש מחבלים אחרים בדרך, לדעת מי שלח אותם.

אז כן יש איזושהי שיטה שמטרתה לחבר? 

לא לא זאת לא שיטה, אני חושב שאנחנו צריכים להישאר בני אדם, לי יש הרצאה שנקראת "להצליח להיכשל ולהישאר בן אדם". ואני לא מתרגש מזה שברשת כולם גיבורים גדולים מאחורי המקלדת. בסוף מי שהיה עוצר אותם והיה מסכן את עצמו שיגיד לי איך נוהגים במעצר. מי שלא, שיגיד לי איך להיות גיבור מקלדת.

אפשר להבין את הכעס של העם.

אני מאוד מבין את העם אבל בגלל זה את האנשים שעוצרים מחבלים בוחרים בפינצטה, כדי שלא ירצו את הרשת ולא יספקו את הנקם. היה ויהיה עונש מוות אני הראשון שאצודד בזה, כל זמן שאין הם ישפטו למקסימום הכתוב בחוק.

תארי לך שכל אחד יחליט אם במעצר הוא נותן סיגריה או נותן אגרוף, יורה או לא יורה, עוצר אותם בחיים או לא בחיים.

בסופו של דבר יש חוק והוא מחייב את כולנו גם כשאנחנו כועסים ותאבי נקם ומתוסכלים.

המפכ"ל בזירה (צילום: דוברות המשטרה)

קשה לנתק את הרגש 

בגלל זה מי שנבחר לעבוד בעבודה הזאת עובר מיון קפדני, מוודאים שאנחנו לא אנשים שידם קלה על ההדק. בגלל זה מפקידים בידנו את התפקידים האלה.

אני לא מתרגש מגיבורי מקלדת. אני חושב שמדינת ישראל, הגופים המקצועיים שלה, פועלים נכון, שומרים על הכללים ועל החוק, אנחנו לא תליינים ולא מוציאים להורג. אם הן היו מתנגדים והיו מסכנים לוחמים אני מניח שהיו הורגים אותם. אבל לירות במחבל כשהוא מתחבא מאחורי השיחים והוא לא חמוש והידיים שלו מורמות, אני לא הייתי רוצה להיות שם.

אני אשמח אם מדינת ישראל תחמיר את הענישה ותגביר את ההרתעה, יש הרבה מה לעשות מהבחינה הזאת אבל לא החייל בשטח הוא התליין שמוציא לפועל.

האנשים שנמצאים בשטח הם הטובים ביותר שיש לנו.

הסיגריה זה לא העניין. מדינת ישראל כמדינה צריכה לקבל החלטות ברמה מדינתית חוקית דמוקרטית עם כל המורכבות ויש מורכבות.

זאת המדינה, זאת הדמוקרטיה וככה הדברים מתנהלים וחייבים לשמור על הדמוקרטיה כי אם לא תהיה דמוקרטיה אנחנו לא נהיה פה.

האנשים שעושים את המשימה עושים אותה בכפוף לחוק והרבה שיקול דעת. וליבי איתם. כמי שהיה שם, אני יודע שהם עוברים תקופה לא פשוטה.

———

אנחנו עושים מאמץ גדול לאתר את בעלי הזכויות בצילומים. השימוש ביצירות שבעל הזכויות בהן אינו ידוע או לא אותר נעשה לפי סעיף 27א ל"חוק זכויות יוצרים". אם זיהיתם צילום ואתם בעלי הזכויות בו, ישו לפנות ל srugim@srugim.co.il