פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו רוטנים, כועסים או נפגעים בשל ציפיות לא ממומשות מזולתנו. ציפיות אלו נראות לנו כל כך ברורות ומובנות עד כי אנו לא מבינים בכלל כיצד הן לא באו לידי מימוש מהאדם בו תלינו אותן. הדבר בא לידי ביטוי בדברים הכי קטנים, ודווקא הם אלו שיוצרים את ה"קצרים" והאוירה העכורה, בעיקר בבית. יש לכך אינספור דוגמאות – האיש נכנס עם שקיות של קניות הביתה ו"מצפה" לקבל עזרה מהאישה או מהילדים שעסוקים כל אחד בענייניו, האישה ה"מצפה" מבעלה שיביא פרחים הביתה ביום שישי, הילדה ש"מצפה" למסיבת יום הולדת ועדיף בהפתעה, הידידים או קרובי משפחה שנקלעו למצב כזה או אחר ו"מצפים" שיציעו להם עזרה וכדומה.

הבעיה מתחילה כאשר הצד השני חושב ורואה את הדברים אחרת לגמרי – הילדים בכלל חושבים שאבא סיים עם הקניות, הבעל בטוח שאשתו חושבת שפרחים זה בזבוז כסף ועדיף לקנות לה סוג מאכל שהיא אוהבת לשבת, בני המשפחה או הידידים שמעדיפים לתת לקרוביהם פרטיות דווקא במצב אליו נקלעו … והנה, מתגלה בפנינו עולם אחר לגמרי ממה "שציפינו" שבדרך כלל כולל ציפיות מנוגדות לגמרי.

הדרך הפשוטה ביותר למנוע כל כך הרבה אכזבות ואי נעימויות לשני הצדדים היא פשוט לומר, לדבר על כך ולהבהיר את הדברים בלשון פשוטה וברורה. גם הקב"ה שגודלו וגבורתו מלא עולם ברא את העולם במאמר – ברוך שאמר והיה העולם. לדיבור יש כוח, חשיבות והשפעה. במקום "לצפות" מהזולת, לבחון אותו – האם הוא יפתיע אותי? האם היא תחשוב על כך לבד? יש פשוט לבקש, בנעימות, בחביבות וללא כל טרוניה – "הייתי שמחה לקבל פעם בכמה זמן פרחים לכבוד שבת", "נקלענו למצב לא נעים, נשמח אם תוכלו לסייע לנו עם הילדים" – הבקשה הישירה והכנה תבהיר לנו בדיוק מה היו רוצים שנעשה ותחסוך לנו את ההתלבטויות והניסיון "לנחש" מה היו רוצים שנעשה.

אין ספק שבקשה כזו, תניב רצון לעשייה ולקיום רצונו של הזולת. הנכונות לעשות את מה שטוב ונעים לו, את מה שיהיה לו לעזר לו ויגרום לו לשמחה לא פחות חשובה ואף יותר מאשר הניסיונות "לקלוע", למה שרוצה וחושב האחר. בהצלחה.

הכותבת היא מנהלת מרכז י.נ.ר