אחד העקרונות החשובים ביהדות הוא עיקרון הבחירה החופשית. לאדם יכולת הבחירה בין טוב למוטב ועליו לקחת את האחריות לתוצאות בחירתו. עיקרון הבחירה בא לידי ביטוי בכל מישור ומובן בחיים – החל מההחלטות יומיומיות ועד למעשים שלהם השפעה ארוכת טווח עלינו ועל סביבתנו. מעניין הוא שדווקא עיקרון חשוב זה, לא תמיד בא לידי ביטוי בהתנהגות שלנו מול ילדינו. כהורים, הרבה יותר נוח לנו שילדנו יהיו נטולי כל בחירה חופשית – "תתקלח עכשיו", "לבש את החולצה הזו", "סדרי את החדר מיד"…

נכון שחשוב להעמיד גבולות ולחנך את ילדנו למשמעת, סדר וכו' אך אם לא נעניק לילדנו בחירה בדברים הכי פשוטים לכאורה, כיצד יגדלו ויתחנכו לבחירה בדברים מהותיים יותר? מאידך, מובן שגם לחופשיות יתר יש תוצאות הרסניות – לא נעניק לילדנו את ה"בחירה החופשית" להחליט מתי ואם קמים בבוקר או אם ללכת לתפילה או לים. מכיוון שגם חופשיות יתר היא אינה בחירה אלא הליכה אחרי שיגיונות הלב וכמו ברוב הדברים בחיים – דרך האמצע היא דרך הישר. לא ניתן לילדנו ללבוש גופיה בקיץ כי "בא לו" אך מאידך – ניתן לו את הזכות לבחור בין חולצה א' לב'.

לא ניתן לו את ה"חופש" לבחור מתי לישון, להתקלח או לקום אך נוכל להעמיד לו עובדה – בשעה מסויימת יוצאים מהבית / הולכים לישון עד שעה זו עליך להיות מוכן ולסיים את כל הכנותיך, ולפרט לו בדיוק מהן ההכנות שאנו מצפים שהוא יעשה. העיקרון הוא ברור – בחירה חופשית בתוך גבולות ברורים.

אנו מציבים גבולות אך בתוך הגבולות מלמדים את הילדים לבחור, להחליט, ולעמוד בתוצאות הבחירה לטוב ולמוטב.

ככל שהילדים גדלים, יש להרחיב את טווח הבחירה, לדון איתם בקבלת ההחלטות שקיבלו, להגמיש את הגבולות במידת הצורך ובעיקר – לנטוע את התחושה שאנו מאמינים ביכולתם לבחור בטוב ולהיות לידם על מנת לסייע להם לעמוד בכך.

הכותבת היא מנהלת מרכז י.נ.ר