חתן פרס ישראל בתחום חקר התלמוד: פרופ' שמא פרידמן

שר החינוך הודיע היום על זכייתו של פרופ' שמא יהודה פרידמן בפרס ישראל בתחום חקר התלמוד. "נבחר על מפעלו הכביר בחקר הספרות התלמודית לענפיה ולגווניה, אשר הקנה לו שם בינלאומי כראש המדברים בחקר המשנה התוספתא, בשאלות של מבנה ספרותי והתהוות הנוסח בתלמוד הבבלי, התפתחות מוטיבים באגדה, לקסיקוגרפיה של לשון חז"ל ועיונים בספרות הגאונים והראשונים."

חתן פרס ישראל בתחום חקר התלמוד: פרופ' שמא פרידמן
  פרופ' שמא פרידמן. (צילום מסך)

שר החינוך, הרב שי פירון, הודיע היום (א') על זכייתו של חתן פרס ישראל  בתחום חקר התלמוד לשנת תשע"ד – פרופ' שמא יהודה פרידמן וברך אותו.

פירון אישר את המלצת ועדת הפרס בראשות פרופ' דניאל שפרבר שחבריה פרופ' דוד הלבני ופרופ' ורד נעם כתבו בנימוקים לפרס: "פרופסור פרידמן נבחר  על מפעלו הכביר בחקר הספרות התלמודית לענפיה ולגווניה, אשר הקנה לו שם בינלאומי כראש המדברים בחקר המשנה התוספתא, בשאלות של מבנה ספרותי והתהוות הנוסח בתלמוד הבבלי, התפתחות מוטיבים באגדה, לקסיקוגרפיה של לשון חז"ל ועיונים בספרות הגאונים והראשונים.

כמו כן, פעל פרופ' פרידמן בהקמת מפעלים אשר מנגישים לרבים את המחקר התלמודי המדעי והעמיד תלמידים הרבה ההולכים בדרכו והממשיכים את תורתו".

פרופ' שמא פרידמן – קורות חייו

פרידמן נולד בפילדלפיה בשנת 1937 להוריו שלום יוסף ודבורה, זכרונם לברכה, שניהם ממשפחות מהגרים ממזרח אירופה, ולמד במוסדות חינוך והשכלה גבוהה בעיר זו. בימי חורפו, במסגרת בית ספר יהודי-קהילתי של אחר-הצהרים, חונך בידי המורה מנחם ארנסט גונדרשהיימר. בשנת 1958 סיים לימודי תואר ראשון (BA) באוניברסיטת פנסילווניה ומונה לחברת Phi Beta Kappa. באותו מוסד השתלם בלימודי מקרא ושפות שמיות, במסגרת לימודים כלליים (liberal arts), ובאותה שנה זכה גם לתואר ראשון (BHL) במכללת גרץ ללימודי היהדות. בשני המוסדות הללו למד בתחומים הנ"ל ואחרים אצל חוקרים דגולים, ביניהם יחזקאל קוטשר, ח"א גינזברג, ש"ד גויטיין, נחום סרנה, אביגדור ספייזר ומשה גרינברג זכרונם לברכה.

באותה שנה התחיל את לימודיו בבית המדרש לרבנים באמריקה (הסמינר התיאולוגי היהודי), ושם הוענק לו תואר שלישי (Ph.D) בשנת 1966 על מחקרו "מהדורה של פירוש ר' יהונתן מלוניל, מסכת בבא קמא" שנכתב בהדרכת חיים זלמן דימיטרובסקי ז"ל, והוא אשר הכניסו לחקר הפרשנות של חכמי ימי הביניים ("הראשונים"). במוסד זה השתלם בלימודי תלמוד, ישב לרגליהם של מלומדים חשובים בסגל ההוראה, וביניהם חוקרים ירושלמיים (אליעזר שמשון רוזנטל ומרדכי מרגליות זכרונם לברכה) ואצל חוקר הספרות התלמודית הדגול שאול ליברמן ז"ל, שפרידמן נשאר  בין באי מחיצתו. ליברמן פרס את חסותו עליו, ולימים זכה ממנו בכינוי "תלמידי המובהק" (תוספתא כפשוטה, בבא בתרא, עמ' 382 הע' 5). באותו פרק מונה פרידמן לסגל האקדמי של המוסד, ובשנת 1969 ניהל את הספריה המהוללה של ביהמ"ד, כממלא מקום הספרן.

בשנת תשל"א (1973) עלה ארצה עם אשתו רחל (שברגולד) וארבעת ילדיהם לנהל את סניף המוסד שבירושלים (שהפך ברבות הימים למכון שכטר למדעי היהדות, שבו פרידמן מלמד עד היום), ומונה כפרופסור מן המנין, בשנת 1975.

לאחר פטירתו של ליברמן (תשמ"ג), יסד פרידמן את המכון לחקר התלמוד על שם שאול ליברמן. המכון קיבל על עצמו להכין מאגר ממוחשב של כל עדי הנוסח (כתבי-יד ודפוסים ראשונים) של התלמוד הבבלי, וכן מאגר ביבליוגרפי ממוחשב לספרות התלמודית דף על דף, משנה על משנה, וכו', בהיקף רב; שני המאגרים נגישים היום באתרי מרשתת.

בשנת 1991 נתמנה פרידמן פרופסור אורח מן המנין במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן. כן לימד והרצה באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, ביניהן אוניברסיטאות תל-אביב, חיפה, הרוורד, ייל, פרינסטון, בראון, ישיבה, ואוקספורד.

קבוצה של חוקרים הונחו ומונחים על ידיו בעבודות תואר שני ושלישי. הצלחת פרידמן כמרצה היא אפוא לאו דווקא בזכות הרצאות דראמטיות וסגנון קוסם במיוחד, אלא מתוך תוכן דבריו וההתלהבות שהוא מביע. הצירוף של חוקר ומורה הוא סימן מובהק לשיעורי פרידמן, כשהשיעור מבוסס על מחקר מקורי ומעמיק שמתנהל תוך דו-שיח עם התלמידים. מסתבר שגם בני תורה שכבר מילאו את כרסם לא טעמו מלימוד סוגיות על הסדר על פי תשתית המחקר הטהור ובשילוב תת-מקצועות הרבה. משום כך רבים מהם נמשכו אחרי השיטה והתמסרו לחיבור פרשנות מדעית מקורית, כמגמה המובהקת של פרידמן. גם אחר שזכו בתוארם, נשמר הקשר עם המורה, ולא מעט מתוכם המשיכו לפעול בסוגה זו, במסגרת האיגוד לפרשנות התלמוד שהקים.

בעצם, המגמה של הכשרת חוקרים (מה גם שלא היתה מוגדרת אז) התחילה בשיעורי פרידמן בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים. קבוצה של צעירים ממוסדות שונים שהיו מעוניינים בשיטתו ישבו בשיעוריו השוטפים כשומעים חופשיים במשך תקופה של חמש שנים, והם היום מן החוקרים המצטיינים, איש איש ותחומו, נוסף על חקר הספרות התלמודית: משפט עברי, מקרא, מדרש, היסטוריה תרבותית של עם ישראל ועוד. פרידמן הקדיש את כל זמנו ומרצו לשיעורים הללו, ואסף את פרי מחקרו על חמישים סוגיות במשך אותן חמש השנים. בתום התקופה עמד בפני ההכרעה, להמשיך בהוראה בלבד, או להתמסר לכתיבה ופרסום. בבחרו את האפשרות השנייה חזר ללמד את הסוגיות מתחילתן, ורוב בני הקבוצה התפזרו. מתוך חקרי אותן השנים יצא ספרו "השוכר את האומנין", וכן ספרו שבהכנה, "השוכר את הפועלים".

במלחמת יום הכיפורים התנדב פרידמן ללמד תלמוד בתיכון שעל-יד האוניברסיטה העברית. כעבור כמה שנים נתבקש ללמד שיעור שבועי של סמסטר בישיבת ברכת משה במעלה אדומים. קשרים הדוקים נוצרו עם כמה תלמידים, קשרים שהיה להם המשך, במיוחד כשהללו נעשו מונחים שלו לתואר שלישי פרידמן פועל אף במסגרות עממיות – לדוגמה: נסע  כשליח לברית המועצות לפעילות בהרצאות, בלימוד ועידוד למסורבי עלייה וחבריהם; פעיל באמירת דברי תורה (המשולבים תמיד  במחקר) בבית כנסת היכל אריאל בירושלים;  לאחרונה השתתף בסדרה 'תלמוד' בבמה של הספריה הלאומית.

פרופ' פרידמן נבחר כחבר האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"א, ושירת שם בין השאר בוועדה לענייני רפואה ובוועדת הפרסומים. כמו כן הוא שותף בפעילויות אקדמיות רבות (שנמנו במפורט ב"תולדות חיים מדעי"), ביניהן עריכת כתב עת, חברות במערכת של כמה כתבי עת, שותפות פעילה בכינוסים מדעיים בארץ ובחו"ל,  הרצאות בערבי עיון, בערבי זכרון וכמרצה  אורח, אף לחוקרים מן החוץ ולקהל הרחב.

לימים יסד פרופ' פרידמן את האיגוד לפרשנות התלמוד, והרכיב קבוצה של מחברים המיישמים את דרכי המחקר האקדמי בהכנת פירוש על התלמוד לפי סדר הסוגיות, המיועד ללומדי התלמוד הבבלי במסגרות רבות. כיום פרידמן מנהל את שני המכונים הנ"ל (מכון ליברמן והאיגוד לפרשנות התלמוד). בתקופה מסוימת קיים פעילות מדעית במכון למילונאות חז"ל של אוניברסיטת בר-אילן, וכעת מנהל את האתר "תורת התנאים" של האוניברסיטה, אשר אוסף לתוכו את כל עדי הנוסח של ספרות התנאים, מפוענחים ומוקלדים כטקסט. המפעלים הללו נוסדו במחשבה תחילה להכין כלים הדרושים לפרשנות התלמוד הבבלי בדרך מחקרית-מקורית, והיום הם משמשים לא רק את תלמידיו שבחרו ללכת בדרך זו, אלא אף ציבור רחב של חוקרים.

מאז חיבור הדוקטור שלו, סגנון מחקריו מאופיין בטיפול צמוד ואינטנסיבי לטקסט. המשמעת הזאת שיצר דוגלת באי-דילוג; על החוקר למצות חקרו של כל עניין הנקרה לפניו במהלך הטקסט. מכאן שורש הרב-גוניות במחקריו והעובדה שכמעט כל מאמר מייצג כניסה לתת-תחום חדש, שחפר בו עד שנמצאו חידושים גם  באותם המקצועות. כך נכללו בתחומיו חקר לשון עברית וארמית, תולדות כתבי-יד עבריים וראשית דפוסי התלמוד, יסודות תיאולוגיים במחשבת חז"ל ("צלם ודמות", "כתבי הקודש מטמאים את הידיים", ועוד), חקר ראשונים (רי"ף, רש"י, רשב"ם, רמב"ם).

תשוקתו של פרופ' פרידמן ללימוד התלמוד מנומקת תכופות בפיו בקטגוריות של אסתטיקה ותרבות, שהוא רגיל להוסיף על טעמי לימוד התלמוד השכיחים – ידיעת ההלכה וקיום תלמוד תורה – והוא מנסה להבליט את היופי הספרותי והערכי בספרות התלמודית, שהם נכסי צאן ברזל לכל ישראל באשר הם.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
חדשות המגזר ?
מגזרי | 19-01-2014 18:16
לאיזה מגזר הוא שייך ?
2
אני עשיתי תיזה בהדרכתו
פיני | 19-01-2014 19:07
החוקרים בבר אילן לא פירגנו לו וחבל הוא אדם נחמד ובעל מידות
3
צריכים יותר פוסקי הלכה שישתמשו בממצאים אקדמיים
david fuld | 20-01-2014 10:02
צריכים יותר פוסקי הלכה כמו הרב דוד בר חיים ממכון שילה המוכנים להשתמש בממצאים אקדמיים בפסיקות שלהם.