היום בהיסטוריה: אקציית הילדים בגטו קובנה
הימים ג' וד' בניסן תש"ד (27-28.3.44) היו הימים האיומים ביותר בגטו קובנה. בשעה שבע בבוקר הסתובבה בגטו מכונית, מצוידת ברמקול, והכריזה שעל כל היהודים להישאר בבתיהם, אחרת – יירו.
רחובות הגטו התרוקנו מבני אדם. אנשי הגסטאפו וחיילים רוסים שבויים שפעלו לצידם הלכו מבית לבית. בכל מקום שמצאו ילדים עד גיל 12-13 וקשישים – לקחו והובילו אותם למשאיות שעמדו ברחוב. הגרמנים והרוסים נהגו באכזריות רצחנית.
מחזות קורעי לב נראו כאשר אימהות רצו אחרי הילדים שנלקחו, וניסו לעלות למשאיות עם הילדים אך הוכו באכזריות. אימהות רבות ניסו בכל דרך להציל ולהחביא את ילדיהן, יש שהזריקו חומר מרדים, ויש ששמו כרים כדי להחביא ולהשתיק תינוקות, אך ניסיונות אלו גרמו למותם של הילדים הרכים.
משהתמלאה המשאית, היא הייתה נוסעת לכיוון העיר וכעבור זמן קצר חוזר ריק, כדי להטעינו שוב בילדים ובקשישים. שוטרי הגטו מהמשטרה היהודית נלקחו לחקירה אכזרית על מנת שיחשפו את מקומות המסתור של הקשישים והילדים רובם המכריע עונה והוצא להורג. למחרת, נמשכה האקציה ביתר אכזריות. בסך-הכול הוצאו מהגטו בשני הימים כ-1,200 ילדים וקשישים. רק מספר מועט של ילדים וקשישים הצליחו להסתתר ולהינצל.
ביום הראשון לאקציה נשלחו כל הילדים והקשישים לאושוויץ. ביום השני הובאו לפורט השביעי ושם נרצחו.
אקציית הילדים הייתה אחד המראות הקשים שידעו יושבי הגטאות הורים ראו את היקר להם מכל נשלחים למותם. אך למרות הכל ואף על פי כן קמו השורדים מהאפר והעפר זקפו קומתם ובכאב עצום אמרו לכל העולם
"פתאום זה בא ומתבהר, ולעצמי אני אומר, לא תנצחו אותי, לא מנצחים אותי כל כך מהר, כי נצח ישראל לא ישקר"
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
