הרגע הכי מפחיד בחיים שלי היה ביום שישי אחד, לפני תשע שנים, כשעצרתי ליד 'זול ובגדול' ברחוב שאולזון כדי לקנות שתי חלות לשבת וקופסת שמנת חמוצה.
עוד באותו נושא
טרגדיה בישוב מתן: פעוטה מתה לאחר שנשכחה ברכבחדשות סרוגים
כשחזרתי אחרי עשר דקות לרכב והתנעתי אותו, שמעתי פתאום קול מהספסל האחורי: "אבא, לאיפה הלכת?".
הרגע הזה שבו קלטתי שהילד שלי נמצא פה, קשור לכיסא הבטיחות, ושקיומו פרח לגמרי מזכרוני, הרגע הזה רודף אותי. מעביר בי עד היום גלים של חרדה ושל בושה.
אתם לא מבינים כמה לא נעים לי לשתף אותו כאן. אבל אני עושה את זה למרות זאת כל שנה עם בוא החום. חוזר אל הרגע הזה, חי אותו שוב ושוב, נותן לו לעורר את התחושות שלא יקהו.
מנסה להמיר בעזרתו את ההנחה הפשוטה הזו, שלי זה בטח לא יקרה, ולהפוך אותה להבטחה נחושה מהולה בתחינה נואשת: לי. זה. לא. יקרה.
מסכים, גם לי קרה ולמזלי לזמן קצר ולא בחום