עכשיו גם את פרסי ישראל מחלק בג"צ. ברוב של שניים מול אחד, החליט בית המשפט העליון לחייב את המדינה להעניק את פרס ישראל לחקר המתמטיקה ומדעי המחשב, לפרופ' עודד גולדרייך, למרות התנגדות שני שרי החינוך הנוכחית (שאשא ביטון) והקודם (גלנט).

נזכיר כי בחודש פברואר 2021 החליטה ועדת השופטים להענקת פרס ישראל פה אחד להעניק את פרס ישראל לפרופ' גולדרייך על תרומות מעמיקות ופורצות דרך בתחומי מחקריו. החלטת הוועדה לא אושרה בסופו של דבר על ידי שר החינוך, שסבר כי פרסומים ועצומות שעליהם חתם גולדרייך בעבר מלמדים על תמיכתו בתנועת החרם על ישראל (BDS). גולדרייך עתר לבג"צ וזה החזיר את ההחלטה לשר החינוך, בינתיים התחלפה הממשלה, ושאשא ביטון הודיעה כי לא תעניק לו את הפרס.

וילנר: החרם של גולדרייך אינו קיצוני

גולדרייך עתר שוב לבג"צ, וכעת קבעו השופטים בראש ההרכב בו עמדה השופטת וילנר יחד עם השופט עמית כי ההחלטה של שרי החינוך בטלה:

וילנר כתבה בפסק הדין: "אני סבורה שחתימתו של פרופ' גולדרייך על העצומה אינה מגעת כדי נסיבה חיצונית קיצונית ונדירה שניתן להביאה בחשבון כשיקול לבר-מקצועי בהענקת פרס ישראל. זאת, בשים לב לכך שהמדיניות שהאיחוד האירופי מתבקש ליישם לפי העצומה הנ"ל, מעוגנת במפורש בהסכם שיתוף הפעולה עליו חתמה כאמור ממשלת ישראל עם האיחוד האירופי, אשר מחריג מתחולתו מוסדות אקדמיים המצויים באזור יהודה והשומרון. לצד זאת, אדגיש כי אין להקל ראש בחומרת הדברים, ואני מצטרפת לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר מתייחס אליהם בחומרה רבה".

סולברג: לא היינו צריכים להתערב

למולה התייצב השופט הסרוג נעם סולברג שתהה למה בכלל בית המשפט העליון צריך להתערב בהחלטה של פרס:

החלטת השרה אפוא, הטובה היא, אם רעה? האם נכונה גישה קפדנית, או שמא עדיפה עליה גישה נדיבת-לב? האם רצוי להכיל או ראוי לדחות? עוד כהנה וכהנה מחשבות ותהיות חולפות במוח, נוגעות ללב. הציבור הישראלי מפולג. מסקנת השקלא וטריא אינה החלטית. אך לא לנו, השופטים, פתרונים.

רשאי/ת כל ישראלי/ת להחזיק בדעתו/ה. ההחלטה על הענקת פרס ישראל נתונה לסמכות שרת החינוך. השרה לא חרגה מתחום סמכותה, לא טעתה בפרשנות של דין, לא הסיגה את גבולהּ של ועדת הפרס, לא באה בתחומהּ, לא התערבה בשיקול דעתה המקצועי, לא פעלה בשרירות, לא נקטה משׂוא פנים ולא נתנה ידה לאפליה. שיקולים ששקלה, אינם זרים לעניין.

ובהמשך: "אני מודיע בזאת על שער בת-רבים: לתוצאה זהה הייתי מגיע, לאי-התערבות בהחלטת שרת החינוך, גם אילו החליטה לאשר את המלצת ועדת הפרס, להעניק אותו לפרופ'גולדרייך, והיתה מוגשת עתירה להורות על כך שפרס ישראל לא יוענק לו. משניתנה החלטת שרת החינוך בסמכות, שיקולים רלבנטיים נשקלו, ושיקולים זרים לא באו במניין – לא קמה עילה להתערבותנו".

באופוזיציה תקפו: "בניגוד לכל דין"

בעקבות פרסום פסק הדין, באופוזיציה תקפו את בג"צ בעניין ההחלטה. "אין מדינה בעולם שהייתה מעניקה את הפרס החשוב ביותר שלה לאדם שקורא להחרים אותה. אין בית משפט בעולם שהיה לוקח לידיו בניגוד לכל דין את הסמכויות של שרת החינוך, ומקבל החלטה כזו במקומה" אמר יריב לוין.

"הפסיקה המופקרת של בג״ץ, תוך רמיסת כל כללי שלטון החוק והמנהל התקין, ותוך מתן פרס ועידוד לאנשי ה- BDS ולתומכיהם, היא עוד חוליה בשרשרת החרפה של מערכת משפט שאיבדה כל כיוון" הוסיף. "לא מפתיע לגלות ששר המשפטים סער וחברי ממשלת השמאל ממשיכים לזרות חול בעיני הציבור עם כביכול רפורמות חסרות משמעות, ופועלים יד ביד עם נשיאת בית המשפט העליון כדי להנציח את שלטון השופטים האנטי דמוקרטי".

חבר הכנסת אופיר כץ על תגובת שאשא ביטון לבג״צ: "כמה חבל שדחיתם את הצעת החוק שלי למניעת הענקת פרס למי שקורא לחרם על מדינת ישראל. לא רציתם להכעיס את מרצ? עכשיו תתמודדו. אם המילים שלך הן לא רק לציוץ, אני מעלה את החוק להצבעה בתחילת המושב. מצפה לתמיכה".