צפו: קצר על הפרשה | כשאנחנו בארץ יש מלחמות, אבל אין השמדה

הקרבת קורבנות היא מנהג פאגני שעבר מין העולם בתרבות המודרנית. מי שמייחל להקרבת קורבנות מייחל גם לסגילה וגדיעת איברים. הגב

מייסדי הציונות הדתית מתהפכים בקברם... לאן התדרדרתם ערימת פגאנים חסרי מוח? סמוטריץ ובן גביר אלה האלילים החדשים שלכם? ועכשיו הקרבת קרבנות? אלוהים ישמור.. הגב

מה בין מרדכי היהודי למרדכי אנילביץ או מדוע נעדר שם ה' מהמגילה הוסף לחידושים מועדפים נכתב על ידי משה אהרוןהוסף למחדשים שלי - דווח לי כאשר הכותב מוסיף חידוש חדש, 16/3/2022 [ערוך חידוש] בסד. מדוע נעדר שם ה' מהמגילה. ========================. תקראו בבקשה בעיון את סוף המגילה. אולי תגלו שם יותר מניחוח של מתח ודווקא מתח בין יהודים. מתח שאולי גם יסביר מדוע נעדר שם ה' מהמגילה. הרעיון שבארץ ציון הוקם ביית שני. והוא ומעט היהודים שהקמיהו משוועים לסיוע ולעזרה. והנה קמה חברה יהודית בניכר משתלבת בחברה הנהתנית וקושרת את גורלה עם דברי ימי פרס עם ארצות ותרבות ניכר. יותר מזה משנה למלך השולט על יותר ממאה מדינות אפילו לא פזל לסייע לאחיו שבציון שקוממו באותה העת בדעת עליון את הבית השני. עניין זה לעניות דעתינו משתקף בבירור מסופה של המגילה. שהקדמנו לומר כי עולה ממנה מתח רב בין היהודים שהיו יהודים ציונים שמגמת מרדכי הכעיסה אותם והם שימשו כעין אופוזיציה שכבר לכתחילה ערערה על כל העניין של פורים ותוצאתו הרעה בעיניהם -המשך ההשתרשות בגולה. לטענה כאמור רמזים בסופה של המגילה למשל : מדוע נרשם פעמיים שהיהודים קיבלו את אגרת הפורים ? מדוע אגרת זו נכתבה גם פעמיים. פעם על ידי מרדכי ופעם נוספת על ידי אסתר. ? מדוע בפעם הראשונה נכתב קיבל היהודים בלשון זכר ובלי המילה הנוספת קיימו שהופיעה אך בפעם השנייה לאחר האגרת השנייה של אסתר כל אלה ועוד הם עדות לויכוח ומחלוקת . בין היהודים . לא כולם הסכימו עם דרך מרדכי . בעיני חלק הוא לא היה בבחינת ציוני שמגמת פניו גאולה בארץ ישראל לכן בתחילה משכתב הוא מרדכי את אגרת הפורים . הקבלה הייתה רק על ידי חלק מהעם. לכן נכתב בלשון זכר קיבל היהודים וכאמור ללא המילה קיימו להראות שתרגום הדברים לכלל מעשה היה למצער חלקי או צולע אחר כך נאלצה אסתר כמלכה להפעיל משנה תוקף וכתבה אגרת שנייה עם מקצה דל של שיפורים ועיקרם כדרישת האגף האופוזציוני הציוני נמחק מהמגילה שם ה' .להראות כי מצב זה של אחיזה בניכר ובגלות בנהנתנות כשבית המקדש בציון משווע לתמיכה וקיום אינו עולה בקנה אחד עם שאר כתבי הקודש כצו ה'. ואכן רק לאחר האגרת השנייה של אסתר . ואשר ממנה נמחק כאמור שם ה'. נאמר : וכאשר קיימו על נפשם וזרעם דגש על זרעם כרמז למורשת העתיד. וכן גם המקרא הנוסף ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה ונכתב בספר . הנה כי כן .שחור על גבי לבן. רק במאמר אסתר המשופר כאמור התקיימו לבסוף דברי הפורים במלואם ונכתבו בספר לדורות . שוב להראות שלבסוף אסתר נתנה את התוקף החסר שבאגרת הראשונה של מרדכי. על רקע כל האמור ההערה שכנראה האופוזיציה כאמור עמדה עליה לאמור : כי מרדכי היה רצוי רק לרוב אחיו. המיעוט האופזיציוני עמד שייכתב לבסוף כי היה גם מיעוט שלמרות הכל לא ראה במרדכי כמנהיג רצוי שכאמור התעלם לחלוטין מארץ חמדה ומאחיו הנאבקים בארץ ישראל . לפיכך גם כל הקרייה שלו מסתכמת בסיכום האנמי דורש טוב לעמו הא ותו לא . וגרוע יותר ודורש שלום לכל זרעו - רמז אולי לנפוטיזים או דאגה כלכלית לצאצאיו. או הבטיח את שלומם הנה כי כן,זו הסיבה מדוע נעדר שם ה' מהמגילה. כי שם ה' הורה וחייב באותה התקופה לשוב ולהתמקד בארץ חמדה לסייע לבניין וקימום ממלכת ישראל בארץ ישראל .ולא לפאר את דברי ימי פרס ומדי כל פעם אני שומע המגילה ואת השם : מרדכי אני נזכר גם להשוואה עם מרדכי אחר מרדכי אני לביץ...... משה אהרון הגב

תורת האותיות הזעירות - ועתיד הקורבנות. הוסף לחידושים מועדפים נכתב על ידי משה אהרוןהוסף למחדשים שלי - דווח לי כאשר הכותב מוסיף חידוש חדש, 19/3/2022 [ערוך חידוש] בסד. להבנתנו שלנו עדיין לא ירדנו לשורש כוונותיה של התורה בטכניקה המיוחדת של האותיות הזעירות ובפרט בשני הפרשיות הראשיות של הקורבנות : פרשת ויקרא [שהאות הזעירא בה היא א במילה : ויקרא] ובפרשת צו, שהאות הזיערה בה היא מ במילה : מוקדה. לא יעלה על הדעת כי בתורת אמת, מי שכתב אותה ,הניח רמזים סמוכים בפרשיות סמוכות. רמזים שוודאי קשורים בעיקר הנושא : הקורבנות ואנו לא נתייחס אליהן בכובד ראש, על מנת לראות כיצד הן משליכות על עצם הרעיון של הקרבת קורבנות . אז כבר כתבנו על האות בזעירא א שבפרשת ויקרא שמשמעותה הזערת הערך של הקורבנות , בזה שבעצם הקריאה אליהן יש רמז לסופן דהיינו מקריותם של הקורבנות שהמילה ויקרא במגמת הזערה של האות א עד לאיפוסה - .מקבלים את המילה ויקר מקריות במובן של אירעיות . להבדיל רמז לקורבנות בלעם . במילים אחרות רעיון הקורבנות לכתחילה בא לתקופה אירעית שסופה ימוג כל הרעיון והצורך בקורבנות שהקב לא נצרך להאכילו בלחם וגם לא לספק לו ריחות של ניחוחות והנה באותו האופן גם האות הזעירא שבפרשת צו האות מ של המילה מוקדה היא זעירא לרמז על מועד זעיר וזמני שהעולה, כשם שעלתה לצורכיהם של בני האדם .כך לימים תרד ותעלם לה כלא הייתה כלל. והנה אני מניח שבשלב זה של הקריאה נעים זעים מי מכם בחוסר נוחות. ואולי אפילו בתרעומת . לאמור : מאין לך כל זה ועד כדי לאפס גופי תורה .מאין לך העוז לבטל אושיות מקראיות שעד היום למעשה מכתיבים אפילו את רוח ותוכן תפילותינו. לאלה אני מבקש שיקראו שוב ובעיון את הפטרת הפרשה - פרשת השבוע צו. ולצורך העניין אביא ציטוט חלקי מההפטרה : כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר. כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. כג כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם. כד וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת, בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע; וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר, וְלֹא לְפָנִים.. הנה כי כן,האם מה שאמר הנביא מחזקים את מה שנכתב לעיל. האם אין בדברי הנביא ירמיה כי הקבה לא ציווה על דברי עולה וזבח בכדי לטלטל אותנו ולאלץ אותנו לנסות להבין עמוק באלה הדברים. ואכן ביום הוציא הקבה את ישראל ממצרים לא ציווה עליהם על עולה וזבח הנאכלים של מאכולת אש. אלא ציווה עליהם על קורבן פסח שהוא כל כולו מאכל לאדם ולא למאכולת אש .בחרות של גאולה. אין אוכל לאל אלא אוכל לצלמו - האדם. והנה בהמשך, חטא העגל קילקל .ולא היה מנוס אלא מאימוץ לשעה את תורת הקורבנות. תורת הקורבנות ניתנה לשעה אך ללילה של חושך. עד לבוקר של גאולה. שנאמר : זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. . והנה עוד התייחסות התורה והדגשה לאירעיותם של הקורבנות : זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה, וְלַחַטָּאת, וְלָאָשָׁם; וְלַמִּלּוּאִים--וּלְזֶבַח, הַשְּׁלָמִים. לח אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינָי: בְּיוֹם צַוֺּתוֹ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶת-קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה--בְּמִדְבַּר סִינָי.. הנה כי כן, אם עד עכשיו התורה פירטה לגבי כל סוג של קורבן בפתיח : וזאת תורת... [למשל : וזאת תורת העולה] הנה בשלב של סיכום חוזרים למסד. לזאת התורה בכללותה - תורת ישראל ולפיה אומנם ציווה ה' כבר בהר סיני בפעם השנייה לאחר חטא העגל] על הקורבנות אך הציווי היה אך להקריב את קורבניהם לה' במדבר סיני. דגש - במדבר סיני ציווי בפירוש אך לשעה ותקופה ,אשר נמשך ונמשך לפי חולשת הדורות . וכך עד הבוקר של הגאולה...... משה אהרון הגב