על הגדולים הנשכחים של הציונות הדתית / לזכרו של יוסף שפירא

מאז קום עולם הישיבות הציוני דתי נראה שיש מילה אחת שהפכה למילת הגנאי האולטימטיבית. ראשי ישיבות מתיכים אותה בתלמידיהם כעקיצה, תלמידי הישיבות מסתכלים בעין עקומה ככאלה על אלו שאינם נמצאים בישיבה, אנשי הקהילות התורניות מסתכלים בצורה זו כל אלו שאינם בני אותה קהילה ובכלל נדמה שאין גנאי גדול מן מילה זו כלל וכלל. מילה זו היא מזרחוניק, איש תנועת המזרחי.

הסיבה מדוע זכתה מילה זו לכאלה יחסי ציבור גרועים הנה ברורה, מילה זו מזוהה עם חוסר מחויבות הלכתית, עם פשרנות, עם דרך האמצע. הרב קוק עצמו יצא כנגד המזרחי וניסה להקים תנועה מתחרה ובכלל יחסיו עם המזרחי היו מורכבים ביותר.

אך חייבים להודות שיחסי הציבור הגרועים שיצאו למזרחי אינם מדוייקים ולמען האמת הם עוול אמתי. המזרחי שהוקם כמרכז רוחני, יש בו עומק אדיר. דרכו אינה פשרנית, אלא דרך של פשרה, דרך האמצע. גדולי המזרחי הנם ענקי רוח- הרב ריינס, הרב יוסקה אחיטוב,האדמו״ר החלוץ, שח״ל ועוד. כלא אחד מן האנשים האלו חידש תורה רוחנית גדולה ועמוקה, לא פשרנית ואל מתנצלת אלא עומק אדיר שמהווה קומה חדשה וחדשנית כלפי הדורות כולם.

עולם הישיבות הציוני דתי עוסק רבות בתורתם המחשבתית של גדולי הדורות. אנו עוסקים בגדולי הראשונים, בפילוסופיה חשבה, ראשונים ואחרונים. אנו לומדים חסידות, מוסר, קבל התנ״ך ועוד. אנו עוסקים בתורתם של הרב סולוביצ׳יק, הרב קוק תלמידי הרב קוק לסוגיהם השונים, תלמידי הרב סולוביצ׳יק השונים ועוד. אך מבין כל אלה דומה שנפקד מקומם של הגדולים שגדלו בבית, אלו שהקימו את המזרחי, הפועל המזרחי, בני עקיבא- גדולי עולם שהלכו ואינם.

היום אנו קוברים את אחד מענקי הרוח של המזרחי, אחד מגדולי הרוח הנסתרים של הציונות הדתית – בנו של האדמו״ר החלוץ יוסקה שפירא. אדמו״רות בלב ואיש צנוע ועניו בהתנהלות הפרקטית. איש תורה ועבודה אמיתי, נאמן אמיתי שכל חייו אמונה. כך כתב על אביו: אהבתו הגדולה של האדמו"ר החלוץ לארץ ישראל ואמונתו כי השילוב בין תורה ועבודה יקנה לעם ישראל אחיזה אמיתית בקרקע התבטאו רבות בכתיבה:

"רוצים אנו בחיים של עבודה ויצירה על יסוד היהדות המסורתית. אין אנו יכולים לעסוק רק ברוחניות ולהצטמצם ב-ד' אמות של הלכה בלבד, ומאידך אין אנו יכולים להסתפק רק בלאומיות חיצונה של לשון וארץ בלבד, ולעזוב את תורתנו שהיא יסוד תרבותנו הלאומית על האופי הלאומי שלנו. אנו רוצים ביהדות של תורה ועבודה, שעל ידה תבוא היהדות במגע עם הטבע, החיים והלאום ותשוב להיות לא רק מסורה וסמל ירושה בלבד כי אם גם הרגשה חיה פנימית הנובעת מקרב הלב. אנו שואפים לשוב אל החיים העבריים הקדמונים, אל היהדות התנ"כית המקורית המיוסדת על הצדק והיושר ועל המוסר."

ואין ספק שכך הוא פעל. וכך עלינו לפעול, לא להתבייש במורשת, לא להפוך את השם שלנו למילת גנאי, גדולי המזרחי נשאו תורה גדולה ועמוקה ועלינו מוטלת החובה לגאול אותה- ללמוד אותה, זוהי תורה שהדור כה זקוק לה, תורה שהקדימה את זמנה, תורה שמוטל עלינו לגאול.

הכותב הוא ר"מ בישיבת פ"ת המתחדשת וחבר הנהלת נאמני תורה ועבודה