כולן חולמות שבן הזוג שלהן יגיע אליהן בהפתעה גמורה. לא באיזה דייט משמים שנקבע אחרי שיחת טלפון משמימה עוד יותר. כשאנחנו צעירות אנחנו חולמות שנכיר את בחיר ליבנו בבני עקיבא. אם זה לא הולך, אז אנחנו בטוחות שזה יקרה בשירות הלאומי, באוניברסיטה, בתואר הראשון, בתואר השני, בעבודה.. בקיצור מחכות.
בחורות כידוע לא מתחילות עם בחורים, זה תפקיד גברי, להיות הצייד הכובש. על אף שלאחרונה, כאילו החליטו הגברים שגם זאת טריטוריה ארכאית שכדאי לנטוש. מעטים הבחורים בכלל והדתיים בפרט שמתחילים עם בחורות. ולנו הנשים רק נותר להביט בבחורים שאולי לעולם לא יעשו צעד. אבל להסתכל.. מותר.
אני זוכרת הפסקות רבות באוניברסיטה, ושיטוט בשביליה של האקדמיה תוך שאני תרה אחר המצאי הבלתי נדלה של גברים שם. הדבר מילא אותי שמחה, כי התחושה הייתה כמו להסתובב בסופר של בחורים. איזה שפע, איזה מבחר. ממש רק צריך לבחור, רק שנזכרתי תמיד, שמי שבתפקיד הבוחר, הוא לא אני. אני, במקרה הטוב, יכולה להיות הנבחרת.
אני זוכרת שבאחת ההפסקות ישבתי עם חברה ושוחחנו על הא ועל דא, ואולי זה היה בכלל על דא ועל הא. ולמולנו חלף בחור, חמוד. מיד אמרנו לעצמנו, איך זה שכל החמודים לא לומדים אתנו, ולמה הוא מיהר, וחבל שלא אמרנו מילה. והנה עוד בחור חמוד נעלם ויותר לא נראה אותו לעולם.
אז אומנם החיים הם לא סרט הוליוודי, אבל לפעמים המציאות עולה על כל דמיון. כי איך תסבירו את זה, שלמחרת היום מצאתי את עצמי, לגמרי במקרה, בביתו של אותו בחור – שלא מדעת? אתם בטח רוצים לדעת איך זה קרה, אז אני אספר לכם.
אני חושבת שזה היה יום העצמאות ואולי יום ירושלים. החלטנו לקחת רכב ולנסוע כמה חברות לעיר הבירה, איזו מסיבה שהייתה אמורה להתרחש. תוך כדי הנסיעה, אנחנו מקבלות דיווחים על כך שהמסיבה היא לא ממש משהו, וכי הבחורים שנמצאים שם ממש מקשישים, אבל לא אמרנו נואש והחלטנו להמשיך בדרכנו. אנחנו נוסעות ומפזמות את השירים שמתנגנים ברדיו. ואז אומרת חברה שלי: "אם אנחנו כבר בדרך לירושלים, אולי נקפוץ לבקר את ינקי ידיד שלי? הוא עושה על האש אצלו בבית". למה לא, אמרנו, אם יהיה נחמד נישאר, אם לא, אנחנו הלוא בדרך למסיבה אחרת.
נוסעים ומגיעים לאחת מסמטאותיה של ירושלים, ונכנסים אל בית מרשים ורחב ידיים, ומי פותח לנו את הדלת אם לא הבחור מאתמול? זה שחלף על פני באוניברסיטה, כשאיני יודעת מה שמו, ואיך לעזאזל אני יוצרת עמו קשר? והנה הוא עומד כאן למולי, מחייך ונראה חמוד כל-כך ומזמין אורחים. התעשתי במהירות והודיתי לריבונו של עולם על מזלי הטוב. הבנות שהוזמנו לאירוע במכוון (שלא כמונו, שהגענו במפתיע) עמדו במטבח וחתכו סלט, ולנו נותר להמתין בחוץ עם הבנים בעוד הם ממנגלים. מיותר לציין שנהנינו מאוד מאותו הערב, וכלל לא פקדנו את המסיבה שהייתה בעצם סיבת היציאה מהבית.
ינקי התגלה כבחור נחמד מאוד ואכפתי, אבל ההתלהבות שלי ממנו חלפה די מהר, זה לא שמשהו בו היה פגום חלילה. אלא שכשישבנו ליד המנגל והמתנו עם הבנים, הכרתי את משה, חברו הטוב של ינקי.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים