היום בהיסטוריה: יום ההצלה של קיבוץ טירת צבי

"כשקר ויורד עליך גשם גם על האויב יורד גשם" זעק מתוך התחבושות בני מהרשק בקרב המפורסם בסן סימון קטמון בפסח תש"ח, כשמטרתו לעודד את חבריו להחזיק עוד קצת מעמד, כי אם לנו קשה גם לאויב קשה, רק להחזיק עוד קצת.

בו' באדר א' תש"ח (16.2.48) לחברי קיבוץ טירת צבי, משפט זה לא היה רק קריאת עידוד אלא מציאות של ממש שעמדה לצדם בקרוב הקצר אך המכריע לקיבוץ עצמו ולצפון הארץ בכלל.

בלילה שקדם להתקפה, התקשר עיתונאי ערבי למערכת עיתונו בחיפה כדי להספיק להכניס לדפוס את דבר הניצחון הגדול של הערבים על טירת צבי. שיחת הטלפון יורטה ע"י אורי גורדון עובד במחלקת הדואר הטלגרפית הבריטית בעפולה.

הידיעה הועברה במהירות אל אנשי הקיבוץ, והם רצו לאייש את העמדות.

"בארבע בבוקר התחילה ההתקפה, מכת אש איומה אי אפשר לתאר דבר כזה, האדמה רעדה עם כל פגז שנחת במשק… האנשים בעמדות זכרו את הפקודה לפתוח באש רק על מטרות ברורות".

כשהאיר היום התחילה ההסתערות שנמשכה כשעתיים.

"ראינו אותם קמים כמו מתוך האדמה דמויות כהות עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת בשאגות עליהום ורצו אל עבר הגדר. אולם האש שלנו שהייתה יעילה מאוד עצרה בעד ההתקדמות".

הגשם עצר את הערבים

לפני שהחלה ההסתערות, נפתחו ארובות השמים וגשם שוטף החל לרדת שלא פסק כל שעות הקרב. היה זה הגשם החזק ביותר בשנה זו. חברי הקיבוץ נלחמו קפואים ורטובים, תעלות החיבור נתמלאו מים, הנשקים נרטבו.

אולם אותו הגשם גם היקשה על האויב על הפגזותיו ועל הסתערויותיו. במקביל לאש המדוייקת אותה ירו המגנים אל המסתערים, התקשו המסתערים להתקדם אל גדרות הקיבוץ והתבוססו בבוץ כעבור שעתיים נאלץ האויב לסגת כשהוא חולץ נעליים ובורח.

בקרב לא רק המבוגרים תפקדו אלא אף הילדים שלנו בבית הילדים. בזמן ההפגזה הראשונה מיכה חורין בן ה-6, תפס פיקוד ושכנע את הילדים להיכנס מתחת למיטות ולא לצאת לגשם ולאש. בהמשך דירבן את כולם להתחיל לבכות ולצעוק וכך שמעו את קולם. המטפלת לאה יורב שמעה את בכי הילדים זחלה אליהם בגשם פגזים ובגשם מים ובבוץ, לפני שהגיעה אל הבית אחד הפגזים נפל על בית הילדים אך לא התפוצץ.

לא הייתה זו הפעם הראשונה בה הניסו חברי טירת צבי ניסיו התקפה על קיבוצם המבודד. עשר שנים קודם באדר א' תרצ"ח כנופיות ערביות התסערו על הקיבוץ ונהדפו.

הרב משה צבי נריה כתב לחברי הקיבוץ כי ראוי לציין את יום ו' אדר א' "כפורים טירת צבי", חברי הקיבוץ מציינים את יום ו' אדר כשאינם אומרים תחנון במהלך התפילה.