צוללים לישראליות, הפעם התעמקנו עם אבי דבוש – פעיל שמאל פוליטי, שהתמודד בעבר לראשות מרצ ומחבר הספר מרד הפריפריות, על תפקיד הפריפריה בישראל.

"כולם מדברים על הפריפריות, זאת ארץ המיתולוגיות, יושבים אנשים מהמרכז ומדמיינים כל מיני דברים", הוא מספר. הוא נותן דוגמה לבנליות ולסטיגמות ביחס לפריפריה כשמגיעה למשל תקשורת שרוצה לדבר על שדרות, עיר הפיתוח שנופלים עליה טילים אז הם הולכים למרכז המסחרי. "הפריפריות זה מקום שגם הימין וגם השמאל לא סופרים", הוא אומר.

האזינו:

דבוש מספר כי יש חיבור של פעילים מימין ומשמאל כי שני הצדדים מבינים שהפוליטיקאים משני הצדדים לא באמת מתעניינים בפריפריה. לדבריו, "הפריפריות בישראל צריכות להוביל", הוא מסביר ומספר כמה מהטוב שיש שם מדינת ישראל מחמיצה.

"ברמת השרון יש פי 50 מסיימי י"ב, מקבלי תעודת בגרות מצטיינים ביחס לשדרות, רהט או מעלות", לדבריו. "המהפכה בסדרי העדיפויות דרושה לכל החברה הישראלית, לא רק לתושבי הפריפריה, כי אנחנו מפספסים המון טוב שנמצא שם.

דבוש מתאר כי הוא פוגש נערות חזקות מקריית מלאכי שיכולות להיות המדעניות, המשפטניות והמובילות בחברה הישראלית, אבל יש להן רק 2 מסלולים לבגרות.

המפלגה הכי חזקה בפריפריה

הוא מדבר על הקמת תנועת הפריפריות שאיגדה פעילים משמאל ומימין, לאחר הבחירות ב- 2015, אז יצאה אמירה מכוערת שהפריפריה מצביעה למי שדופק אותה, לאחר שנתניהו ניצח את הרצוג, זו אמירה שאומרת שיש הצבעה מושכלת והצבעה אמוציונאלית. הוא מסביר כי זה בסדר לדבר ולנתח למה לא מצביעים, אבל הוא לא מקבל את היחס הפטרוני והמתנשא.

"כשמנתחים את נתוני ההצבעה, אז המפלגה הכי גדולה בשדרות, למשל זה אלו שלא הצביעו", הוא מספר מי המפלגה החזקה באמת בפריפריה. דבוש מתאר כי יש שבר עמוק, יש ניכור והבנה שגם הימין וגם השמאל לא סופר אותם. בגלל שממוצע השכר הוא הכי נמוך בפריפריה, אורך החיים, ההשקעה בתשתיות, בבריאות וכ"ו. "בנגב שליש מהאוכלוסייה הם בדואים, הם השותפים שלנו לנגב, נרצה או לא נרצה וצריך לעבוד איתם יחד. עוד לא קרה שנפלה ממשלה בישראל על נושאים חברתיים כלכליים".

על הצמיחה של מנהיגות מקומית שתקדם דברים סבור דבוש כי "יש דברים שלא יכולים ללכת בלי מדינה, אבל המדינה צריכה ללכת יד ביד עם ההנהגה המקומית".

בשובה לשאלה על מיקומם של הגרעינים התורניים הוא אומר: "יש את העניין של הקבוצות שבאות לפריפריה להציל את המקום, זה לא רק גרעינים תורניים, זה תנועות הנוער והקיבוץ העירוני, כל קבוצה שתגיע מתוך פריווילגיה ותהיה קבוצה בתוך קבוצה זה לא ילך. הכוח של גרעין זה להתמוסס ולהצמיח מזה משהו.  אך הוא גם אומר: "זו תופעה מאוד משפיעה, לפעמים אני מביט באיזו קנאה אבל יש עניין בביקורת".

לדעתו צריך להפוך את ראשות אחד בין המועצות האזוריות למועצות המקומיות בין הערים והכפרים והקיבוצים בפריפריה. זה לדבריו רק מחליש ויוצר מעמדות בין האנשים.