לקראת סיום ההצבעה על חוק הגיוס ביום שני, יו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי, נשמע אומר במליאה "נפלנו". כך הוא חשב, עד שהתברר שבזכות קול מורד אחד בקואליציה, מה שנפל הוא דווקא החוק.

מאז המעבר הכפוי לאופוזיציה, אריה דרעי נראה תדיר בכנסת מתרוצץ ותופר קצוות מול חלקי האופוזיציה המגוונת.

למעשה דרעי היה הדמות העיקרית שחיברה מצד אחד את הליכוד והציונות הדתית ומצד שני את הרשימה המשותפת. מה שכונה לעיתים "ציר ביבי-טיבי", הייתה בפועל העבודה של דרעי.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הפלת חוק הגיוס על ידי זועבי (קרדיט: ערוץ הכנסת)

עלה לגדולה, פרש וחזר

אריה דרעי הוא מוותיקי המשכן. נכנס לכנסת לראשונה מטעם ש"ס בשנת 1992, זאת לאחר שכבר כיהן כשר הפנים מאז 1988. דרעי אמנם נעדר למשך 14 שנים מהפוליטיקה בזמן שישב בכלא ואז בהמתנה לסיום תקופת הקלון, אך מאז שחזר למגרש הפוליטי בבחירות 2013, דרעי המשיך להוכיח שהוא אחד הפוליטיקאים הכי משופשפים וחדים שישראל ידעה.

ההחלטה האסטרטגית להיצמד לליכוד בהובלת נתניהו, סייעה לגיבוש "הבלוק" הידוע, ולעיתים אף היה נראה שהוא מחזיק את החזית, יותר מהליכודניקים עצמם.

נתניהו בפגישה עם "ראשי הבלוק": ליצמן, דרעי, גפני ולוין, ארכיון

החודשים האחרונים לא היו פשוטים לציבור החרדי, שנציגיהם בכנסת עברו לשורות האופוזיציה אחרי שנים ארוכות בשלטון.

כשמו כן הוא, דרעי פעל במסגרת הפרלמנטרית כמו אריה, והמשיך לנסות לגבש חזית משותפת נגד הממשלה, כאשר פעם אחר פעם הוא מצליח להביא אפילו את איתמר בן-גביר ואיימן עודה לשתף פעולה בהצבעות.

פרישתו הצפויה מהכנסת, במסגרת עסקת הטיעון בעניינו, תהיה מכה כפולה לאופוזיציה.

התרחיש שכבר לא יקרה

ברמה המעשית, כעת יהיה הרבה יותר קשה לגבש את אותה חזית אחידה. נכון, דרעי מבטיח להישאר יו"ר ש"ס ולהמשיך לפקוד את הכנסת ולהיות מעורב, אבל ברור שהאפקט כבר לא יהיה לגמרי אותו דבר.

אבל יש אפילו עוד אפשרות תיאורטית שתיגנז כעת סופי.

מאז הקמת ממשלת בנט-לפיד, מרחפת לה התכנית הכמעט דמיונית להפיל את הממשלה בעזרת מינויו של דרעי לראש ממשלת המעבר.

האופוזיציה מונה 59 חברים, אך מכיוון שאין סיכוי שסיעת הרשימה המשותפת הייתה תומכת בהצעת אי-אמון שתעלה את נתניהו חזרה לשלטון, מידי פעם עולה שוב הרעיון לשבץ דווקא את שמו של יו"ר ש"ס דרעי כמועמד.

דרעי וטיבי (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

הרעיון הוא למצוא בסך הכל עוד 2 עריקים (למשל מימינה או תקווה חדשה), להביא הצעת אי אמון למליאה ולמנות את דרעי במקומו של בנט. הכוונה כמובן לא באמת להתחיל ממשלה חדשה, אלא על מנת להפיל את הממשלה המכהנת ולסכם על מועד לבחירות חדשות.

אמנם מדובר בתרחיש תיאורטי לגמרי, אבל כעת כשדרעי לא יהיה יותר חבר כנסת, האופציה ירדה סופית מהשולחן, ומידה מסויימת זו מכה מורלית לאופוזיציה.

האם מדובר באקורד הסיום של דרעי בחיים הפוליטיים או שמא רק פרישה זמנית עד הבחירות הבאות? ימים יגידו.

בתקופה שבה המערכת הפוליטית גם ככה ממשיכה להיות לא יציבה, ההתפטרות של דרעי היא סימן לא טוב לאופוזיציה.