בעקבות הסופה, קיבלתי כמה אימיילים מהורים מודאגים מה עושים כנגד הפחד שנוצר לילדים בעקבות החושך.
התשובה בנושא זה תחולק לארבע קבוצות (סוגי גילאים):
קבוצה א' : מגיל לידה ועד גיל 7 בערך.
קבוצה ב' : ומגיל 7 עד גיל 12 בערך.
קבוצה ג' : גיל 12 עד גיל 18 בערך.
קבוצה ד' : ומגיל 18 ומעלה.
לכל קבוצת גיל יש תפיסה אחרת והבנה אחרת, לכן לכל אחד מהקבוצות הטיפול הוא שונה.
דבר חשוב הוא שההורים או הבוגרים שנמצאים עם הילדים לא יכנסו לתוך פניקה או לחץ, אלא ישדרו שאין מה לפחד ושהכול בסדר.
קבוצה א': בקבוצה זו יש שתי תתי קבוצות מ-0 עד גיל 3, ומגיל 3 עד גיל 7.
המשותף בין שתי הקבוצות האלו הוא התקשורת הרגשית הסביבתי. זאת אומרת, שהם יותר מושפעים מהתגובות של הסובבים אותם ופחות מעצם המקרה.
לדוגמא: ילד בגיל שנתיים מקבל מכה ברגל ומתחיל לבכות. מה עושה אחד ההורים? שואל אותו היכן המכה ומנשק את המכה ואומר לו 'הנה זה עבר', ואכן כמטה קסם הילד שותק, כאילו אין מכה בפועל. המכה כואבת, אך הילד מבין בהבנה רגשית שעכשיו זה עבר כי ההורה נישק את מקום הכאב ומבחינה רגשית הכאב התחלף עם הנשיקה. לעומת זאת, ככל שהילד מבין יותר כך פוחתת השפעת הנשיקה על הילד.
הילד שלכם מפחד מחושך? כך תרגיעו אותו (צילום: shutterstock)
בגילאים הראשונים 0 עד 3, הילד רוצה מאוד לחוש רגשית בטחון. בזמן הפסקת חשמל יש לגשת אל הילד, ולחבק אותו מתוך חום, אהבה ובטחון. חשוב שהאדם הבוגר לא יקרין פחד כאשר הילד בידיים שלו ותוך כדי רצוי שיספר לו דברים מצחיקים, לעיתים אפילו ידגדג אותו.
בגילאים 3 עד 7 ניתן וכדאי לשלב גם חום וחיבוק וצחוקים. אבל בעיקר, יש לשים דגש על פעילות מונעת שאותה עושים בזמן שיש אור.
בפעילות הזאת אנו מדמים מקרים של חושך או של רעשים, או של אור מסנוור ואנו מבצעים את זה בהדרגה ובשילוב משחק. בכדי להכין את הילד לחושך, אני ממליץ להתחיל במשחק המחבואים הרגיל ולהמשיך לשלב כיסוי עיניים בידיים או באמצעות בד. לאחר-מכן, להיכנס לחדר שהוא חשוך באופן חלקי ואז להחשיך אט-אט את החדר יותר ויותר, עד שהילד יתרגל לחושך ולא יחשוש ממנו.
להרגיע את הילדים באמצעות משחק
משחק נוסף שאני מאוד ממליץ עליו נקרא "זהה אותי". במסגרתו, לוקחים חפץ כלשהו – בובה למשל – מראים אותו לילד באור, מניחים אותו על שולחן בחדר ומכבים את האור בהדרגה. אט-אט הילד שם לב שהחפץ נעלם, וכך הילד לומד לזהות צורות ולא לפחד מהחושך. באמצעות משחקים מהסוג הזה, הילד לומד ומרגיל את עצמו לא לפחד מהחושך מהאור או מהרעמים.
ככלל, ניתן לעשות הכנה לכל דבר על ידי הדמיה ומשחק ועל ידי כך למנוע טראומות.
בקבוצה השנייה: ילדים מגיל 7 עד 12.
לקבוצה זו, יש כבר יכולת להפנים דברים על ידי הבנה ויש שליטה חלקית על הרגשות ועל התגובות (זה נובע מתוך הרצון שלהם להיות "גדולים" ). לכן בקבוצה זו הדגש יותר צריך להיות על משחק כמו שתואר קודם, וכן על הרצון שלהם להיות "כמו הגדולים". לכן צריך גם לתת להם מטלות עם אחריות שהם יכולים לבצע בקלות ובלי שיינזקו חס וחלילה (תחושת האחריות בגילאים האלה נותנת בטחון עצמי).
לרוב, אני ממליץ לתת להם פנס קטן ושהם יהיו אחראים להדליק אותו בחושך. בדרך זו, הם אלו שידאגו ששאר האחים או שההורים יראו אותם ויוכלו להיעזר בהם.
כמובן, יש צורך להסביר להם לא לפחד מהחושך. אפשר לבקש מהילדים שיספרו איזה דברים ניתן לעשות בחושך. בדרך זו, הופכים את החושך לדבר שגרתי שאין לחשוש ממנו.
תמיד תוכלי להרגיע אותו מעבר לדלת (צילום: shutterstock)
נסו להבין את הפחד של ילדיכם
בקבוצה השלישית: ילדים בגילאים 12 עד 18.
קבוצה זו כבר תופסת את עצמה כבוגרת ואחראית, ומסוגלת להתמודד לבד עם רוב הבעיות והפחדים. בקבוצה זו הטיפול צריך להיות כבר משולב. חלק ראשון זה הסבר ומשחק והרגל לחושך, והחלק השני ניתוח טראומות מהעבר הקשורות לפחדים.
בחלק הראשון אנו נדבר איתם וננסה להבין ממה הם פוחדים בחושך. נסביר להם גם כיצד להתמודד וכן נתרגל איתם מה לעשות בחושך, נדבר איתם על מה ניתן לעשות בחושך ונחפש את הנעימות שבחושך.
בחלק השני, נברר את הגורמים המוסתרים לפחד. את זה ניתן לעשות על ידי שילוב של טיפול מקצועי בדמיון מודרך ורגרסיה, כלומר – ננסה לחזור לנקודה ממנה נובע הפחד ולטפל בה במקום הזה, וכך נטפל באותו גורם. לאחר ש"ננקה" את מקור הפחד, על ידי כך ניתן להם את הביטחון להתמודד כנגדו.
בקבוצה הרביעית: גילאים 18 ומעלה.
קבוצה זו היא הקבוצה הבוגרת והאחראית ואצלם עיקר הטיפול יהיה בדמיון מודרך ורגרסיה וכן הפנמת צורות התמודדות שונות.
למסקנה: לכל אחת מהקבוצות יש בעיקרון טיפול המשלב את היכולות וההתפתחות שלהם, עם צורת החשיבה שלהם. כמובן שניתן לשלב את הדברים ולהשתמש בכלים מתקדמים יחסית גם עם ילד בגיל צעיר, אם זה מתאים לרמת הילד או ליכולות שלו.
אלון שמיר – מטפל מוסמך בסוגסטיה ן- NLP יענה לשאלות הקוראים. ניתן להפנות שאלות לאלון באמצעות מערכת התגובות או ישירות לכתובת המייל: alon.shamir.nlp@gmail.com
מומלץ לפרט עד כמה שניתן את פרטי השאלה המופנית- על מנת לקבל את המענה הנכון ביותר.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
