רגע לפני שיעקב אבינו עוזב את העולם, קורא לבניו ומצווה אותם ומברך אותם. הרגעים הללו, שהינם כעין סקירה על העבר וראייה קדימה אל העתיד, הן הם אשר יעצבו את עם ישראל, ואת כלל העולם, על פי הכוונתו של יעקב אבינו עליו השלום.

מתוך סקירת ימיו של העניינים העוברים על בניו, פונה יעקב אבינו ע"ה לכל אחד ואחד, ומציג את עברו, ומתוך כך באה לו ברכתו ונבואתו. בפנייתו אל יוסף הצדיק, יעקב אבינו מזכיר את הרעות אשר עברו עליו ובו עם אחיו. באומרו, "וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים".

היינו, שאחד מירר לשני את החיים, ושנאתם הייתה גרועה מאד. ועל הפסוק הזה מדייק המדרש רבה, "וימררוהו, בן שהמר לאחיו, בן שהמירו לו אחיו, בן שהמר לאדנותו". ובא פירושו על נכון באופן זה, וכאן יש גם תוכחה ליוסף. שיוסף, סירב לקבל מאחיו, ואחיו סרבו לקבל ממנו, וכן, סרב לקבל מגבירתו (אשת פוטיפר).

ועל כן, ילד שאינו שומע ומקבל, נקרא בן סורר ומורה. כי אין לך מרה יותר גדולה, מבן שלא הולך בדרכי אביו, ואין לך מרירות כואבת יותר, כשאחים לא הולכים בתלם אחד. והנה, לכאורה, מה רע בחשיבה עצמאית, ובייחודיות? והרי ראינו שסרב לקבל מגבירתו, היה זה לטובה!. וכי טוב לו לאדם להיות כעדר כבשים, ללא חשיבה עצמאית?

אלא, שיש לומר, שוודאי, חשיבה עצמאית, ייחודיות ומקוריות, הן דבר מבורך. אלא שליישם את הרעיונות והחשיבה העצמאית, חייבים לילך בתלם, ולהכניס זאת לתוך המסגרת הקיימת, הן המשפחתית הן החברתית, ולהכפיף אותה, למושג הכללי המאחד.

וקחו למשל ולדוגמה, את האסונות שרוצים להנחיל לנו בעם ישראל בתקופה הזו. באים אנשים שמצהירים שכוונותיהם טובות. רוצים הם לשנות את מסגרות הכשרות והגיור. בדבריהם, מוחים הם על רפיון ידיים, ופגמים לכאורה במערכת הקיימת. את השינוי שהם רוצים לעשות, הם כופים זאת על ידי רוב דחוק, ובתמיכת ציבור שהכשרות לא מעניינת אותו, ולא הגיור.

ויש להם חשיבה עצמאית וייחודית, שפורצת את התורה שיש בה כללים ומסגרות של מעל אלפיים ארבע מאות וארבעים ושמנה שנה. הן אם זה מעמד מרא דאתרא, הקבוע וניתן כבר במתן התורה, והן אם זה כללי הכשרות שנתנו במעמד הר סיני, והן אם אלו חוקי הגיור, שהם חלק ממעמד קבלת התורה.

ונדמה להם שטוב הם עושים לעם ישראל. ואולם, על גופו ובשרו של עם עולם, למדנו, שפריצת המסגרות הביאה לאסונות גדולים וחמורים לעם ישראל.

וזאת ראינו בתחילה ביוסף עצמו. כשהוא רצה לתקן את העולם באמצעות ברית המילה תיקון היסוד למצרים, שהיו בחינת פגם היסוד, בחינת ערוות הארץ. כשבאו אליו לבקש אוכל ציווה למול אותם. ולבסוף קמו על עם ישראל אותם רשעים ועבדום ועינו אותם. משה רבנו ע"ה, כשהעלה את הערב רב, חשב לעשות טוב עם אותם גוים ולקרבם תחת כנפי השכינה, ולבסוף "כי שיחת עמך", היינו העם שמשה רבנו העלה ממצרים, הערב רב, אלו שעשו העגל וגרמו לאסון ולפירוד.

ינאי המלך שגייר בקלות את השבטים האדומיים, מתוכם ובהם קם הורדוס שהשמיד לכל בית חשמונאי, והרג לכל חכמי ישראל.

וכאן רואים שמי שרוצה לפתור את הבעיה בדרך הלא מקובלת, שלא על פי רצון ה' יתברך, מביא אסון. כי כששוברים את המסגרת ואת הכללים, מצפון תפתח הרעה ח"ו. היינו מתוך הצפוּן בתוך הבעיה הגורמת לשבירת הכללים, נפתחת הרעה.

וכפי מה שראה יוסף הצדיק את גורם הרעב, שהוא פגם הברית, כי כך אומר שלמה המלך ע"ה במשלי "כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם..", היינו, מה שמביא את הרעב וחוסר הפרנסה הוא פגם הברית. ולכן רוצה למול את המצרים. הנה על זה התהפך על עם ישראל, שעבדום ועינו אותם, מתוך היות מצריים הממלכה החזקה ביותר בשל החוזק הכלכלי בשל הנהגתו החכמה של יוסף.

וכן משה רבנו ע"ה שרצה להביא לישועה הגדולה בהעלותו ערב רב, ולגייר אותם וכך יקראו כל העמים בשם ה', הערב רב הם אלו שעיכבו את הישועה הגדולה עד היום בשל חטא העגל. ולהבדיל מן הצדיקים, ינאי המלך, שרצה לבצר ולחזק מלכותו על ידי גיור המוני של שבטי האדומיים, שנלחמו אתו ביחד נגד אויבים משותפים. מתוכם ובהם הכריתו את משפחתו, משפחת חשמונאי.

ורבותי ההיסטוריה חוזרת! הנה עכשיו רוצים לגייר לא יהודים בשל גחמה פוליטית, והתירוץ, "הם משרתים בצה"ל". בדיוק כמו התירוץ של ינאי המלך, הם נלחמים אתנו באויבנו. ועל זה רואה יעקב אבינו את המרירה הקשה מאד שבאה מפריצת המסגרות. כי גם יוסף הצדיק שכוונתו הייתה לטובה, מעשיו, בהתנשאו על אחיו והכניסו מחלוקת לפרוץ מסגרת לא היו טובים.

ועל כך יש לזעוק ולהתחנן לבורא עולם, שיצילנו מן הצרה הרעה הזו המתרגשת ובאה לעולם בדמות רפורמת הכשרות והגיור היו לא תהיה. ושיחזיר בתשובה שלימה לכל אלו שחושבים לכאורה טובה ומעשיהם אינם טובים. מלך עולם יזכנו בישועה, בזכות צדיק מושל ביראה. צור ישראל את ידינו יגבירה, בזכות איש אשר גבירתו הִמְרָה. את אויבנו ישבור ויכניעה, בזכות איש אשר את אחיו היטעה. יקים סוכת דוד הנפולה, בזכות איש אשר את אחיו העלה.

 

הרב יוסף בן דוד, רבה של העיר קרית עקרון וסגן יו"ר וועד רבני ערים בישראל