היום בהיסטוריה: כ"ח בכסלו תש"ח – שיירת העשרה מותקפת בגוש עציון

לאחר החלטת החלוקה הבינו מנהיגי הכנופיות הערביות שעיקר המערכה היא על הדרכים לצור ולחנוק את עורק החיים הראשי לישובים. בשבוע שלאחר ההחלטה זרמו ידיעות על הכנות ערביי האזור להתקפה על גוש עציון.

ביום חמישי, כ"ח בכסלו תש"ח  (11.12.47) בסביבות השעה שלוש בצהריים, יצאה שיירה מירושלים לכיוון גוש עציון, שכללה 26 נוסעים, מהם שמונה נוטרים. השיירה הייתה בדרכה להוביל אספקה מירושלים לתושבי הגוש.

חיים ציגלר, חבר כפר עציון ומנוסעי השיירה ציין כי אחר הצהריים לא נראתה כל תנועה על הכביש, שהמה בדרך כלל מכוניות. שני רוכבי אופנוע יצאו לפני השיירה והזעיקו כנראה את הערבים, וייתכן שאף היו מפקדי התקיפה.

כשהגיעה השיירה בשלוש וחצי, לעיקול שבמעלה הדרך הצרה והמפותלת, במקום בו שולטים הרכסים משני עברי הכביש נפתחה עליהם אש מהמארב שהמתין להם. נהג המשאית הראשונה נהרג והדרך נחסמה.

הנוסעים השיבו אש כשהם קופצים מכלי הרכב התקועים ותופסים מחסות. הטנדר שנע בסוף השיירה נסע לאחור עד בריכות שלמה, הסתובב ושב לבית לחם להזעיק עזרה. הבריטים ממשטרת בית לחם סירבו לצאת למקום ומנעו זאת גם מהנוטרים. בעת הקרב חלף במקום ג'יפ ובו שני שוטרים בריטים שלא התערבו. המגינים נפגעו מאש הערבים ששלטו על המדרונות. בהתקפה נהרגו עשרה מנוסעי השיירה חלקם חברי גוש עציון חלקם נוטרים.

שיירה זו נקרה 'שיירת העשרה' ע"ש עשרת הנופלים ונחשבת לשיירה הראשונה שהותקפה בדרך לגוש עציון.

דמנו לא נשפך לשווא

בין ההרוגים היה שלום קרניאל חבר כפר עציון מעמודי התווך של תנועת 'בני עקיבא'. שלום היה בדרכו הביתה לאחר שבועיים שעסק בפעילות ציבורית. כשנפתחה האש קפץ שלום מהטנדר תפס את הנשק של אחד הנוטרים שנהרג, והשיב אש לתוקפים עד לכדור האחרון.

מספר ימים לפני מותו כתב שלום:

 "הפעם שוררת ההכרה כי דמנו לא נשפך לשווא. דם ברית הוא בחבלי הלידה של שחרור המולדת. הננו תקווה שברית זו תהיה לברית-עולם…"

יעקב הרלניג אחד הנופלים בשיירה היה בן למשפחה דתית ירושלמית. אחיו הקטן, אברהם ארנן, יקים לימים את סיירת מטכ"ל.

מאבקם של אנשי השיירות וגוש עציון הוא המשך מאבקם של החשמונאים במאבק על הדרך – השולט בהר שולט בדרך.