עוד לא יבשה הדיו מעל הכרזתו החגיגית של נפתלי בנט (לאחר ההצבעה על התקציב): "העלינו את ישראל על המסלול", וכבר מופיע שותפו מנסור עבאס בהצהרה לפיה הממשלה תצטרך "להידרש לסוגיה המדינית" ו"לחשב מסלול מחדש".

במקביל, שותף נוסף של נפתלי בנט, השר עיסאווי פריג', חושף כי כבר עכשיו מתנהלים מגעים עם הרשות הפלסטינית כדי לייצר "מנגנון" אחר לתשלום משכורות המחבלים, מנגנון שייתר את החוק הישראלי המחייב לקזז את המשכורות האלה. כלומר, אל דאגה: המחבלים ימשיכו לקבל משכורות על הפיגועים שביצעו, רק ה"מנגנון", המסלול של הכספים – ישתנה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: ערוץ כנסת)

את קיומם של המגעים האלה עם הרשות הפלסטינית, חושף השר פריג' כדי להסביר מדוע כבר עכשיו, לפני שהמגעים נשאו פרי משביע-רצון, הוא משנורר כסף ממדינות אירופה עבור אותה רשות פלסטינית, כדי להציל אותה מקריסה כלכלית, ולאפשר לה להמשיך לשלם משכורות מחבלים, להמשיך להשתלט על שטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, ולהמשיך לתבוע את קציני צה"ל בהאג.

לו הייתי חברה בקואליציה, הייתי מודאגת מאד מהקולות הבוקעים מאפליקציית ה Waze של שותפי מהשמאל הקיצוני ומהתנועה האיסלאמית, אלה שנתתי להם לשים יד על ההגה. הייתי מחפשת את ידית המעצור, כדי למנוע נסיעה במסלול שמסכן את מדינת ישראל, ושמראש הוסכם, עם הקמת הקואליציה, שלא ניסע בו.

הייתי מתחלחלת בכל פעם שברדיו מושמעת הפרסומת לספר החדש של יוסי ביילין, הספר בו הוא מספר איך העלה את מדינת ישראל על מסלול האימים של אוסלו, מאחורי הגב של יצחק רבין, למרות ובניגוד מוחלט להסכם עליו החתים רבין את שמעון פרס, הסכם שאסר עליו לקדם הליכים מדיניים.

הייתי שואלת את עצמי: מי יהיה היוסי ביילין של הקואליציה הנוכחית, ומה עליי לעשות כדי למנוע זאת ממנו. האם גם מאחורי הגב שלי מסתתר איזה יוסי ביילין כזה, ומקדם מהלכים מדיניים למרות ובניגוד להסכמים? אני מניחה שהמחשבה על כך הייתה מדירה שינה מעיני.

לו הייתי היום יו"ר הקואליציה, הייתי מודאגת מאד גם מההתנהלות האלימה של רע"מ בסוגיית חוק החשמל. בלי קשר לתוכן החוק, לסכנותיו, ולמשמעות החמורה של השינויים שרע"מ מתעקשת להכניס בו, הייתי מודאגת מתרבות הפרוטקשן שמתנחלת בתוככי הקואליציה, מניצול השבריריות שלה כדי לסחוט אותה עוד ועוד, סחיטה באיומים ממש.

הייתי אומרת לעצמי: אם זה המסלול, אז בצומת הזה חייבים לשים ברקס חזק, פשוט כדי שיהיה ברור איך מתנהגים, ואיך לא. למשל: שהסכמים פנים-קואליציוניים צריך לכבד. למשל: שכולם, כן כולם, מצביעים לפי משמעת קואליציונית. שאין סטנדרט כפול ואין הנחות בהצבעות לערבים בלבד.

לא הייתי מאפשרת בשום אופן מצב של איפה ואיפה, בו לערבים מותר להצביע על דעת עצמם בעד יום כפר קאסם, בעד בית חולים בסכנין, ונגד התיישבות יהודית בוואדי עארה, וליהודים אסור להצביע בעד ההתיישבות הצעירה ביו"ש. ולו רק בגלל שלא יתכן שבקואליציה יהיו ח"כים עם זכויות יתר.

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על יעקב אבינו שמחליט לחשב מסלול מחדש. בתחילת הפרשה נערך יעקב לפגישה עם "עשיו אחיו" – מפגש של אחים, של אחווה ואחדות. אבל אז הוא שומע את המלאכים מזהירים אותו: "באנו אל אחיך אל עשיו", ומפרש רש"י: "שהיית אומר: אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשיו הרשע, עודנו בשנאתו".

יעקב אבינו אינו אוטם את אזניו אלא מקשיב לאזהרה, ומחשב מסלול מחדש, נערך מחדש למפגש כפי שיש להיערך למפגש עם עשיו. וכשעשיו מציע לו לצאת ל"מסלול" יחד אתו: "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך", יודע יעקב היטב להימנע מדרך משותפת זו, ולהיפרד מעשיו.

אגב, שימו לב שיעקב אבינו שולח בעצמו מלאכים, שליחים אישיים שלו, כדי לעמוד על טיבו של עשיו, ועל טיב כוונותיו. כוחות המודיעין שלו בודקים בשליחותו את תוכניותיו של עשיו, כי כך צריך לפעול כשבוחנים אופציה של חבירה אל מי שבעבר התנכל ליעקב להורגו. מוזר, שבקואליציה של ימינו לא מצאו לנכון לבצע בדיקה יזומה כזו, לקראת או לפחות תוך כדי החיבור לתנועה האיסלאמית, והשאירו לארגונים התנדבותיים ולעיתונאים חרוצים לבצע אותה.

כשהוקמה הממשלה עם התנועה האיסלאמית, ועם השמאל הקיצוני, אמרו ראשיה כי הם מסכימים על 80% מהנושאים, וב 20% הנותרים בהם אין הסכמה – הם "יקפיאו מצב", לא יעשו כלום, לא ילכו ימינה ולא שמאלה, לא קדימה ולא אחורה. אפס תזוזה תהיה באותם 20%, כך הבטיחו. ועכשיו? אפס תזוזה?

לפעמים נדמה לי שחברי בקואליציה משחקים במשחק "1, 2, 3 דג מלוח". מכירים את המשחק הזה? השחקן הראשי מפנה את גבו לכל האחרים, עוצם בחזקה את עיניו, טומן את ראשו בקיר, בזמן ששאר השחקנים (יוסי ביילינים קטנים) מתקדמים מאחורי גבו. מעת לעת הוא מסתובב ומפנה את מבטו לעברם ואז הם קופאים ממקומם ולא זזים.

הוא יודע שהם התקדמו, אבל כל עוד מסלול ההתקדמות שלהם מתבצע מאחורי גבו כשעיניו עצומות – הוא לא רשאי לפסול אותם או להחזירם לאחור. וכך הם יוסיפו להתקדם עד שיגיעו אליו ויתנו לו מכה בגב. כמשחק ילדים זה מאד משעשע. כדרך לנהל מדינה – זה מאד מסוכן.

=======

ח"כ אורית סטרוק היא יו"ר סיעת 'הציונות הדתית'