פרשת ויצא: יש הטוענים שהדבר החשוב ביותר הוא "תהיה בן אדם", תדע איך להתנהג לזולת, בין אם כאדם פרטי היודע איך להתייחס לאנשים סביבו, ובין אם ברמה הלאומית, מדינת ישראל אמורה להיות מדינה עם חברה צודקת עם כל ההשלכות הכרוכות בכך. ה"בין אדם לחברו" פה, במדינת ישראל, יגיע לשיא מושלם, וכך תהיה אור לגויים, בעניין הזה. זהו החלום הלאומי.
בפרשת השבוע יעקב אבינו מספר לנו משהו אחר. יעקב אבינו בורח לחרן על מנת להתחתן ולהקים משפחה גדולה, הוא לא חלם שתהיה המריבה הקשה עם יוסף, מבחינתו זו היתה אמורה להיות משפחה גדולה ומגובשת, עם 'בין אדם לחברו' תקין ומעולה, אך לפני שהוא פונה להתעסק עם כל הדברים הללו, הוא עובר ב"מקום", חז"ל אומרים שהכוונה היא להר המוריה.
הוא חולם על הסולם, ואת כל מה שהיה לו שם הוא מסכם ואומר "אין זה כי אם בית אלוקים, וזה שער השמים". אומר לנו יעקב, לפני שאני הולך לחרן להקים את המשפחה, אני עוצר בהר הבית, כי "זה שער השמים". מטרת המשפחה היא לא להיות סתם, עוד משפחה, מטרת עם ישראל ומדינת ישראל היא לא להיות סתם עוד עם ומדינה, שיודעים להסתדר טוב אחד עם השני, וליצור צדק.
אומר רבי יהודה הלוי בספרו, הכוזרי, שזו הקומה הראשונה, אבל זהו אינו היעוד, התכלית. היעוד הוא "העניין האלוקי" בשפתו של ריה"ל, דהיינו השראת שכינה, ובשפתו של יעקב בפרשה "זה שער השמים".
אנחנו צריכים ליצור מדינה שיש בה צדק, יושר, חברה עוזרת, תומכת, מכילה את השונה וכל הדברים הללו, ועל גבי הקומה החברתית הזו נוצר הקשר העמוק עם בורא עולם, קשר של שער השמים, קשר המוריד שפע, קדושה, אור, נבואה ושאר הדברים הטובים והנאצלים, לנו, ולעולם כולו.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
