היום בהיסטוריה: ד' בכסלו תש"ה – חביבה רייק ורפי רייס מוצאים להורג

יחד עם חנה סנש צנחו עוד 36 צנחנים לוחמי פלמ"ח. נספר את סיפורם של שניים מהם אחת מוכרת ואחד פחות. הראשונה חביבה רייק והשני צבי בן יעקב.

חביבה רייק נולדה בסלובקיה בשם מרתה רייקובה. משפחתה הייתה רחוקה מיהדות וכך מרתה, עד שבגיל 18 הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" ואימצה שם עברי – חביבה. בתחילת שנת ת"ש (סוף 39) עלתה לארץ ישראל והצטרפה לקיבוץ מענית.

חביבה התגייסה לפלמ"ח והצטיינה בכוח רצון ובכושר סיבולת. כשהגיעו לארץ הידיעות הראשונות על השמדת היהודים באירופה התנדבה לשליחות של צניחה מאחורי קווי האויב הגרמני כדי לסייע ליהודי סלובקיה, ארץ הולדתה. משפחתה שנשארה בסלובקיה נספתה באושוויץ ובמיידנק.

חביבה אמרה לפני צאתה לשליחות: "עלינו לצנוח לתוך אירופה זו כאם הפורצת לתוך בית בוער להציל את ילדיה".

חביבה הוצנחה בסביבה שהייתה מוכרת לה מנעוריה, אזור ביסטריצה. שם נפגשה עם הצנחנים הישראלים, צבי בן-יעקב, רפי רייס וחיים חרמש שצנחנו שבועיים קודם לכן.

יחדיו טיפלו ביהודים שהתגוררו בשטח המשוחרר והתקשרו עם חברי תנועות-נוער יהודיות שלחמו ביחידות פרטיזניות. והקימו רשת להברחת שבויים וטייסים של בעלות הברית. מן השליחות כתבה:

"העבודה רבה וחבל שלא יכולנו להגיע קצת יותר מוקדם. אני חיה כעת רק במחשבה אחת – להציל עד כמה שאפשר".

כשכבשו הגרמנים את ביסטריצה, חביבה, רפאל רייס וצבי בן יעקב נשבו. בשלב הראשון הצליח צבי להסתיר את יהדותו וקיווה כי ישרוד את השבי וישתחרר.

צבי בן יעקב הי"ד

צבי בן יעקב גם הוא יליד סלובקיה, נולד למשפחה דתית. צבי עזב את הישיבה בה למד כדי לעזור בכלכלת המשפחה. והצטרף לתנועת בית"ר עלה ארצה, התגייס לפלמ"ח ונשלח לשמור על הגבול עם סוריה. ונמנה על הגרעין שהקים את קיבוץ החותרים.

רפי וחביבה הוצאו להורג בד' בכסלו תש"ה (20.11.44) צבי שהסתיר את זהותו כנראה לא נרצח בשלב הראשון וככל הנראה נספה במחנה מאוטהואזן. במשך שנים רבות לא ברור היה מתי הוצא להורג. באתר יזכור נכתב שלאחר אימות נתונים התברר כי נרצח, אך בניגוד לרפי וחביבה שהובאו לקבורה בהר הרצל מקום קבורתו של צבי לא נודע.

צבי הצליח לשלוח מהשבי מכתב לאישתו וכך כתב:

"… ועוד רצון אחד לי: אנא, אל יעשו ממני גיבור לאומי, כי לא גבורה הייתה זאת. כל אחד היה הולך, לו הוטל עליו, וגם אני הלכתי, לפי צו השעה. גם רפי וחביבה שותפים לדעתי זאת, לרצוני זה. בזה אני רוצה להיפרד מכם כחברכם. ובזה אני נפרד גם ממולדתי היקרה לי, שאליה אני קשור בכל הנימים".