פרשת תולדות: דתיים רבים חושבים שאם נאמין מספיק, נתפלל מספיק, נהיה מחוברים לקב"ה מספיק – בסופו של דבר יהיה טוב, כל מהמורות החיים יתיישרו, ובסוף נראה איך הדברים באים על מקומם בשלום.

יצחק אבינו מלמד אותנו אמונה אחרת. יצחק מתחתן בגיל ארבעים, עשרים שנה אין לו ילדים, זה לא נשמע תענוג כל כך גדול… כשסוף סוף נולדים תאומים, התאום האהוב עליו רוצה לרצוח את אחיו. וזאת למה? – כי אשתו עם אותו בן, יעקב, מתחמנים אותו, וגונבים את דעתו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2021-11-04 at 06.56.47

אמנם הוא אומר "גם ברוך יהיה", אבל אין ספק שהוא היה שמח לברך את יעקב בצורה רגילה, בלי שמרמים אותו, "בא אחיך במרמה".

פרשת השבוע מסתיימת בזה שעשו רוצה לרצוח את יעקב, וליעקב אין ברירה אלא לברוח על נפשו. אבל אם עושים את חשבון השנים, מגלים שיצחק היה חי גם במכירת יוסף. לפי זה, מה הוא ראה עם נכדיו? – שלא רק אצל בניו אחד רוצה לרצוח את אחיו, אלא גם בדור הבא, דור הנכדים, המחלוקת הנוראית ממשיכה.

הוא לא רואה Happy end, חייו מסתיימים כשהוא רואה מריבה נוראית בין בניו, מריבה נוראית אצל הנכדים, וזהו, הוא נפטר.

אברהם אבינו, למרות כל עשרת הניסיונות נפטר בשיבה טובה. יעקב אבינו, עם כל חייו הקשים והמסובכים, נפטר כשמיטתו שלמה, והוא רואה את ילדיו וצאצאיו הולכים בדרכו. יצחק אבינו נפטר כשחייו קשים, מסובכים, במריבה עם אבימלך, ובקרב בניו וצאצאיו, הכל הולך קשה.

זה בדיוק מה שיצחק מלמד אותנו. את האמונה, את החיבור לה', את התפילה, את העוצמה הרוחנית עם הקב"ה, גם כשלא טוב, גם כשאין "בסוף יהיה טוב", ואין סוף טוב לסיפור. למה? – כי הקב"ה אינו כספומט של טוב, אלא אנחנו מחוברים אליו בכל מצב: אם יהיה טוב – בכיף, ואם לא יהיה טוב – בכיף.

"חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"