אף אדם לא אוהב להיות נתון במצב של 'מחלוקת' אבל היא חלק מן החיים. אנחנו בני אדם שונים מאוד אבל כרוכים זה בזה בהמון קשרים גלויים וסמויים, מבלי יכולת 'לקום וללכת' ולהימנע מן העימות.

כיון שהמחלוקות הן חלק משמעותי בחיים הציבוריים והן מזמנות התנגשויות בוטות, כדאי לשנן שוב מה גבולות הגיזרה שלהן.

רם בן ברק הדהים את האומה עם הבחירה שלו לקחת לעוזרת את מי שמייצגת את האויב. אין טעם להכביר מילים על מי שהיה מופקד על סודות המדינה ומכל האנשים הטובים, הנאמנים והמנוסים בחר דוקא בה. כששמעתי אותו מטיח באבי מעוז שאנחנו גזענים צעקתי אליו ללא קול: "בור ועם הארץ. מה אתה בכלל יודע עלינו שאתה מטיח כזו האשמה נוראה בציבור שלם?".

הוא בר פלוגתא נוראי עבור הציבור המסורתי והדתי, אבל למרות הכל מוכרחים למתוח קו הפרדה רציף שלא עוקפים אותו.

כאשר מירי רגב מטיחה בו את ההאשמה הנוראה שהוא 'שונא ישראל', היא חוצה את הקו הזה ועלולה לגרום לתאונה נוראית.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: סרוגים)

יש הבדל עצום בין לריב עם האח שלך בקולי קולות, בהבנה שלעולם תישארו אחים ובין מי שבוחר לזרוק את האח מן הבית. מטאפורית כמובן.

ראוי לציין את תגובתו של ח"כ סמוטריץ' בתגובה לדבריה שלמרות המחלוקות הנוקבות עם בן ברק "הוא בשום אופן לא שונא ישראל חלילה. הוא הקדיש ומקדיש את מיטב שנותיו למען עם ישראל על פי אמונתו".

הלאומיות היהודית היא זהות שעמוקה ממחלוקותינו. החברות בעם ישראל מתקיימת על פי תולדה ואין בעולם מי שיכול לשנות זאת. אתה יכול להיות חוטא גדול והאדם עם הדעות המקולקלות בעולם, אבל הזהות היהודית היא מוחלטת. אתה בן משפחה. אולי סורר ואולי מבולבל אבל אח. ועם אחים מתנהלים אחרת.

אנחנו בתקופה שבה אנחנו אוכלים את המחלוקת הנוראה מבוקר ועד לילה. אני לא מהאו"ם ויש בי סלידה עמוקה לכל מה שבנט וחבורתו מייצגים. וגם אני יחד עם ציבור עצום ששיקרו לו ואין לו יכולת להשפיע חוץ ממילים, עושה בהם שימוש ולפעמים מרוב כעס חוצה את הקוים.

חשוב לנהל את המחלוקת הנוקבת מתוך הכרה לאומית שלוקחת אחריות על השלום הפנימי שבתוכנו. בסוף אנשים כמו רם בן ברק מטיסים לנו את המטוסים ויושבים בחדרי המחשבים של 8200. לחלקם דעות מוזרות ומנותקות מכל מה שיקר וקדוש עבורנו, אבל הם אחים ואחיות שלנו.

המשנה באבות אומרת שמחלוקת לשם שמים סופה להתקיים. מה זאת אומרת להתקיים? הרי טיבה של מחלוקת להיות מוכרעת כך או אחרת. הרי דעה אחת תתבטל מן העולם? רבי עובדיה ברטנורא אומר "שאנשי המחלוקת ההיא מתקיימים ואינם אובדין" כפי שאירע לקרח ועדתו שנבלעו באדמה.

אולי כוונתו לומר שמחלוקת שמכלה את האנשים שעוסקים בה, היא לא 'מחלוקת לשם שמים'. בשמים רוצים בקיום של כולנו. מנקודת המבט האלוקית, לכולם יש מקום ותפקיד. עלינו בני האדם מוטלת האחריות לברר את הדרך. להלחם על דעותינו ולחדד אותן עד להכרעה. בעוצמה ובנחישות, אבל באופן שמאפשר את הקיום לאחריה. המחלוקת תמשיך פה עוד זמן רב. חשוב שנשמור על אסטטיקה יהודית בניהולה.

 

הרב אהרון אגל-טל, המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית. מחבר הספר :"להגיד לאדם ישרו-אנושיות כמבוא לתורה"