לכבוד: הועדה למינוי דיינים.

שלום,

קוראים לי מ', אני בת 38 ומנסה להתגרש כבר קרוב לשנתיים.

בעולם אידיאלי, הייתי כותבת את המכתב הזה עם פנים ושם גלויים. אני בוחרת לשמור על אנונימיות, כי אני מודה שאני מפחדת מההשלכות של המכתב הזה. למרות זאת, אני מרגישה שאין לי ברירה אחרת אלא להשמיע את קולי ולספר לכם רסיסים מתוך הסיפור שלי, שהוא אחד מתוך סיפורים של נשים רבות, והלוואי שהמכתב הזה יוכל לסייע לכם בבחירת דיינים חדשים. למרות שאין די מילים לתאר את הכאב היגון והצער שאנו חווים בשנה האחרונה, אני אנסה במעט.

התחתנו לפני כ-12 שנים ונולדו לנו שני ילדים.

כמה שבועות לאחר החתונה גיליתי שבעלי חולה במחלת נפש. בשנים האחרונות המצב החמיר מאוד והוא נעשה אלים ופוגעני ואני סובלת מאלימות מתמשכת כמעט מדי יום. בשלב מסוים, כשהיחסים בינינו הדרדרו עד כדי מצב בלתי נסבל, הוא עזב את הבית. אני יודעת שהוא מנהל קשרים עם בחורות אחרות ולמרות זאת, הוא לא מופיע לדיונים, כל פעם מוצא תירוץ חדש למה הוא לא יכול להגיע ומורח את הגט שלי במשך חודשים.

כל זה לא מונע ממנו להשפיל אותי ליד חברים, לקלל אותי, ולהתעלל בי גם מרחוק.

כל סיפור גירושין הוא סיפור חורבן. סיפור שלא היינו מאחלים לעצמנו או לקרובינו. אינני מכירה את כל הסיפורים האחרים. אני כותבת לכם מתוך הסיפור האישי שלי ויכולה לומר בפה מלא – החופש שלי נמצא בידיים שלכם בלבד!

מעולם לא חלמתי שאצטרך להתחנן על דבר כה בסיסי ואנושי – להתחנן על החופש שלי ולהיות סוף סוף  "מותרת לעצמי".  אני מבקשת מכם, לקראת המעמד החשוב של מינוי דיינים, לבצע את התהליך בהמון תבונה ורגישות. הפסיקו את מחול השדים. בידיכם הכוח להציל נשים מעוד יום אלים ומעוד שניה של סבל.

לא יכול להיות שגט יהפוך להיות כלי לסחיטה ואלימות. לא יכול להיות שהדיונים יקבעו אחת לחצי שנה כי יש עומסים, בזמן שאני נמצאת במערכת יחסים אלימה וחולנית. לא יתכן שאם אישה תרצה לקום ולעזוב סוף סוף מערכת לא בריאה היא תצטרך לעבור מדורי גיהינום , דיונים, הוכחות וחקירות. לא יתכן שאדם יבזה, פעם אחר פעם, את בית הדין הנכבד באי הגעה לדיונים באי בקבלת החלטות שיפוטיות, בביזיון והשמצת בית הדין, בשקרים במסירת פרטים אישיים ואתם תעמדו בחוסר מעש ותגובה.

אני מבקשת שבבואכם לבחור את הדיינים הבאים שיעמדו מולנו, מנו דיינים שיראו לנפש. כאלה שיוכלו להכיל את הכאב ולא יהוו בית להסתרה וכאב. כאלה שימנעו את הסחבת שהיא לא פחות מפיקוח נפש במקרים של אלימות.

בבחירה החשובה שלכם, יש לכם כוח להפוך את בית הדין למקום שמציל נפשות והופך את החברה הישראלית והיהודית לטובה ובריאה יותר. בכל שלב אבקש מכם לחשוב: מה אם זה הייתה בתכם, אחותכם או נכדתכם?

כאשה דתיה אני רוצה להיות גאה במוסדות הדת שלי ולדעת שיגנו עליי וימצאו את הדרך לשחרורי.

אסיים בפיוט שנאמר בראש השנה, ממש בימים שאנו עומדים לדין בפני דיין עולם ומתאר היטב את תפקידכם –

 

"מתי תעלה בתך מבור

ובית כלא עולה תשבור

ותפליא פלא בצאתך כגיבור

להתם וכלה מכלותיה

תכלה שנה וקיללותיה".

 

בתקווה לשחרור בקרוב. מ'.