הממשלה הזו באמת מייצגת את ישראל הראשונה?

אני חושב שיש הרבה בתיאוריית ישראל השנייה של ד"ר אבישי בן חיים, אבל לא פחות מכך יש בה חורים. החשיבות לדבר עליה היא בגלל הפמפום שהוא ואנשים בליכוד מתאמצים להחדיר אותו לשיח לצרכים פוליטיים.

ישראל השנייה זו לא המצאה של אבישי בן חיים, הוא רק לקח אותה והפך אותה תיאוריה דרכה הוא מסתכל על העולם. פריזמה לבחון את המציאות במדינת ישראל 2021.

עוד קודם לדיבור על ישראל השנייה, בתקופה הטרום בן חיימית, טבע את המושג 'אחוס"לים' הסוציולוג ברוך קימרליג ז"ל – ראשי תיבות של 'אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים' – לאפיון הקבוצה ששלטה במדינה ושהיה לה נגישות למרבית המשאבים. קימרליג שאל זאת ממושג – WASP באנגלית המאפיין הסוציולוגי של 'לבן, אנגלו-סקסי-פרוטסטנטי' בארה"ב.

אלימות ליגלית

מאז קימרלינג, השסעים בישראל לא חד ממדיים ויש עירוב והצלבה של נושאים. אדם יכול להיות חילוני ומזרחי, שמאלן ודתי, מזרחי שמאלן, או אשכנזי ודתי. המסקנה שלו הייתה שזה שאין חפיפה בן השסעים, זה מה ששמר על מסגרת אחת של ישראליות. אני מסכים שבקווים כלליים יש קבוצה אחת שמרנית, דתית ומזרחית יותר מהקבוצה השנייה. וזו מאופיינת יותר בציבור הבוחרים שנשמר כך ופחות בייצוג הפוליטי.

אבל מכאן ועד לעירוב שעושה בן חיים כפגיעה בייצוג הפוליטי של קבוצה שלמה בדרכים לגליות – היינו בידי חקירות בית המשפט, או בידי אי לגיטימציה, המרחק רב. הוא שם את משפט דרעי ונתניהו ואף גירוש גוש קטיף – כאבן בוחן לשינוי החוק לצרכים פוליטיים, שמטרתם היא להדיר את הכוח המזרחי שמרני העולה.

דע עקא, גירוש גוש קטיף נעשה בידי הליכוד, אם זו לא אלימות וכוחניות לגליות, מה כן? נזכיר שלאחר מכן שרון אף זכה בסקרים ל-40 מנדטים. יתרה מזו הליכוד אותה תנועה ששלטה כארבעים שנה במדינה, לא שינתה כלום ביחסי מערכת בית המשפט. לא רק זאת, אלא שאת השינוי שניסו איילת שקד, סמוטריץ' ואחרים לנסות נתניהו רק דחה ותקע.

לא צריך רק את הציוץ של חבר הכנסת שמחה רוטמן בתגובה לגדי טאוב כדי לדעת זאת.

בממשלת בנט לפיד אותה צובע בן חיים בצבע אחד ישנם מזרחיים, דתיים ועולים, אבל הטאוטולוגיה של התיאוריה של בן חיים תגיד תמיד שמי שהלך לכיוון הזה אז הוא מזרחי/ דתי/ עולה שמכר את נשמתו כדי לשאת חן בעיני האליטה, ובכך הוא קבע כבר מה תהיה התוצאה ושום ממצא לא יכול לערער על כך.

ראשי ערים מהדרום, עולים ודתיים

בקואליציה הנוכחית מכהנים שלושה ראשי ערים מהדרום: ראש עיריית ירוחם לשעבר מיכאל ביטון, ראש עיריית דימונה לשעבר, מאיר כהן, ראש עיריית אילת מאיר יצחק הלוי.

בממשלה מכהנים יפעת שאשא ביטון, שרת החינוך שגדלה בקריית שמונה. איתם מכהנת פנינה תמנו שטה, שרת העלייה והקליטה שהיא עולה מאתיופיה. קארין אלהרר בת לעולים ממרוקו, כך גם מירב כהן ירושלמית, בת לעולי מרוקו. חמד עמאר, שר במשרד האוצר בן לעדה הדרוזית ואלי אבידר יליד מצרים ועיסאווי פרג', מהמגזר הערבי.

גם אנשים כגדעון סער, אורנה ברביבאי ואיילת שקד בנים לעולים מארצות ערב מצד אב או אם.

עולים מברית המועצות לשעבר נמצאים אף הם בממשלה הזו: אלקין, רזבוזוב וכמובן ליברמן, או בני הציונות הדתית כהנא, טרופר, שטרן וכמובן ראש הממשלה הראשון עם כיפה מאז קום מדינת ישראל. יו"ר הכנסת הוא מיקי לוי, ירושלמי יוצא כורדיסטאן.

אין המטרה לספור כאן עדות, כיפות, או עולים מול ותיקים. המטרה היא א', להראות שיש כאן מסה ואלו לא רק עלי תאנה. ב' להראות שכל ההשארה בכוח של הסוגיה הייצוגית "תיאוריית ישראל השנייה", נועדה לשרת צורך פוליטי מאוד מסוים. יש הטרוגניות ופספס שלם בממשלה הנוכחית.

בן חיים טוען שמעמדו של נתניהו כסמל לאומי מתחזק, גם כשהוא לא ראש ממשלה ולא רואה בכלל את הממדים הבלתי דמוקרטיים שאדם בדמותו ובחייו הופך לסמל לאומי כמעט מקודש. אפילו משה רבינו לא זכה לקבר בגלל החשש מפולחן אנושי ביהדות. לנתניהו זכויות רבות, אך הוא רק נציג פוליטי שיש כנגדו כתב אישום, שיתכן ויתמוטט בבית המשפט אך הוא קיים. יתרה מזו, הייתה סגה ארוכה סביב הרכבת ממשלה בראשותו שלא צלחה.

אפשר להגיד שהקואליציה הנוכחית היא קואליציה של מיעוטים.

אין מפלגה גדולה כמו הליכוד, שאליה מצטרפים מפלגות קטנות, אלא יש הרבה מפלגות קטנות שחברו יחד ושמו קץ לשלטון נתניהו, שהיה ממושך, רמס את שותפיו ולא משנה הצמיחה שלו בסקרים, הוא עדיין כרגע, על הנייר לא יכול להקים ממשלה בישראל.