ארבעה חודשים מאז המעבר הכפוי לספסלי האופוזיציה, ונדמה שהשבוע האחרון לא עשה טוב למפלגת הליכוד.

בזמן המושב הקודם, ההתחלה הייתה נראית מבטיחה, כאשר סיעות הבלוק של נתניהו התייצבו בצורה מלאה למאבק בממשלה החדשה, חרשו שעות את הוועדות ודיוני המליאה ויצרו פיליבסטרים ארוכים וקשים לקואליציה, בחזרה לכנס החורף הרוחות נרגעו.

כבר תקופה ארוכה שחלק מחברי הכנסת של הסיעות החרדיות לא מרוצים מכך שזירת הוועדות בכנסת מופקרת. הגם שהם מסכימים שההצעה מטעם הקואליציה לא טובה, האלטרנטיבה של כמעט אפס השפעה גרועה בעיניהם.

הליכוד ממשיך אמנם להתעקש מול הקואליציה אך לא ברור כמה זמן תימשך החזית האחידה של האופוזיציה בסוגיה זו. אפילו ישיבת חברי האופוזיציה מימין שנקבעה ליום רביעי בוטלה באופן מפתיע, וללא שום הסבר.

צילום: הדס פרוש/פלאש 90

הבעיה רק מתחדדת כאשר סוף סוף מובאות לאישור הצעות חוק ששנים הם בעצמם לא יכלו לקדם, בגלל "השותפים הטבעיים". בגלל ההרכב הקואליציוני הנוכחי, מידי פעם צצות הצעות חוק ליברליות החשובות לתומכי הליכוד אך חברי הכנסת שלהם נמצאים בדילמה: להתנגד בגלל העמדה הפוליטית או להיות נאמנים לאידיאולוגיה האישית?

השבוע זה בא לידי ביטוי בחוק הקאנביס שהביך רבים בליכוד: התנגדות תביא לכעס מצד תומכיהם, תמיכה יכעיס את החרדים ויתפרש כסיוע לממשלה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אמסלם על חוק הקנאביס, (מתוך ערוץ כנסת)

בראיון השבוע באולפן סרוגים הודתה ח"כ קטי שטרית כי הליכוד טעה שהתנגד לחוק ערכות האונס (שאושר לפני מספר חודשים). הנזק התדמיתי היה גדול, ולדבריה היא הצליחה לשכנע את מרכז האופוזיציה יריב לוין, לתמוך בכל בהצבעות העתידיות. אם זאת מדובר שוב רק בסימפטום לתופעה שתתרחב עם התארכות ימיה של הקואליציה.

צילום: דוברות הכנסת

במוקדם או במאוחר יצטרכו בליכוד להכריע כיצד לנהוג. איך משלבים התנגדות אמיתית לממשלה, אבל בפעול בתוך עבודת הכנסת בצורה הגיונית.

יולי פתח את תיבת הפנדורה?

ואם זה לא מספיק, השבוע לראשונה נשמעה קריאת תיגר פומבית נגד מנהיגותו של בנימין נתניהו. ההתייצבות של יולי אדלשטיין וההכרזה בפה מלא את מה רבים חושבים בסתר, תמשיך להרעיד את המפלגה בתקופה הקרובה.

"המלחמה הקרה" בתוך הליכוד לכאורה מתרחשת מתחת לראדר: ניר ברקת, ישראל כ"ץ, מירי רגב, אבי דיכטר ועוד מתחזקים את השטח כל הזמן, כהכנה לעידן שאחרי נתניהו.

אדלשטיין, ברקת וכ"ץ (צילומים: תומר נויברג, דוד כהן, יוסי אלוני\פלאש 90)

מדובר כמובן באופי דמוקרטי בריא של מפלגה עם מתפקדים, פריימריז ומוסדות נבחרים (תופעה חריגה הנוף הפוליטי בישראל) אבל המשמעות היא ברורה – נתניהו אמנם אוחז חזק בשלטון המפלגתי, אבל ככל שהמדבר באופוזיציה יתארך, הרעב בקרב בכירי המפלגה יגדל.

ייתכן שעל זה בונים בימינה ותקווה חדשה, סילוק נתניהו שיאפשר שינוי קואליציוני. קשה להעריך מה הסיכוי שבמידה ונתניהו יוחלף, תשתנה גם הממשלה. מה שבטוח שזה יטרוף את הקלפים מחדש.