אירוע די נדיר בפוליטיקה הישראלית, אירע היום באזכרה במלאות 5 שנים לפטירתו של הנשיא וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס.

פרוטוקול הטקס מחייב את הגעתו של "סגל א" של המדינה: הנשיא, ראש הממשלה וגם ראש האופוזיציה, ככה שנוצר מפגש בין נתניהו לבנט, בו לחצו השניים ידיים. לפי כללי הטקס, באזכרה מדברים הנשיא וראש הממשלה, אך לא נציג האופוזיציה, כך שלראשונה נתניהו אינו נואם באזכרה לפרס.

הנשיא הרצוג נאם בטקס והזכיר את אלפי שעות שמעון פרס שחווה מילדותו ועד בגרותו, וכיום הוא ממלא את מקומו במשכן הנשיא:

"כידוע לכם, לפני שלושה חודשים נכנסתי, לנעליים שאותם מילא בעבר הנשיא התשיעי של מדינת ישראל שמעון פרס. אין כמעט זוג נעליים שאותם הוא לא מילא בתולדות מדינתנו, ואין כמעט תפקיד ציבורי בו הוא לא נשא; ובכל זאת, בכל פעם שנכנסתי לכהן בתפקיד, ואפילו בתפקידים בהם לא כיהן הנשיא פרס בעבר – חשבתי – במודע ושלא במודע – על השיעורים אותם למדתי משמעון.

ברשותכם, אני מבקש לחלוק שלושה מהשיעורים הללו. השיעור הראשון הוא גיוון החיים והאישיות, מה שאקרא לו כאן – הוורסטיליות. היכולת להיות גם וגם, ולא להינעל למרחב צר מבחינת יכולות, ידע ופעולה מעשית. כי צרות אופקים – במחשבה ובמעשה – לא מאפשרת תמרון והשפעה לאורך שנים. בוורסטיליות אני מדבר על היכולת לא רק להבין, אלא לדעת ולהוביל מהלכים שנגעו בכלכלה, במדע ובטכנולוגיה, בתרבות ובספרות. בוורסטיליות אני מדבר על ידע אינסופי, ויותר מזה סקרנות – צמא אינסופי לידע.

בוורסטיליות אני מדבר על היכולת של אדם להיות מר ביטחון, או איך שכינה אותו אבי – חיים הרצוג, הנשיא השישי – כינה את שמעון: "שני אך ורק לבן גוריון בתרומתו לביטחון מדינת ישראל"; להניח את היסודות למערכות ביטחון, בהן כאלה שהשיאו ערך עצום – ביטחוני וכלכלי – רק עשרות שנים לאחר שהוא הקים אותן; להתוות תפיסות ביטחוניות רואות למרחוק. ולצד זה להיות מנהיג שמזוהה עם חתירה בלתי מתפשרת לשלום. להיות מי שפרץ במו ידיו דרכים שנחשבו עד אז דמיוניות לחלוטין, לבריתות חשובות ולהסדרים שנראים לנו היום מובנים מאליהם."