אחרי שעיתונאי 'הארץ', ג'וש בריינר, פרסם טור נגד גדעון לוי שכינה את המחבלים שברחו מכלא 'גלבוע' "לוחמי חופש", כעת מגיב לוי בטור משלו.
כזכור, לפני כשבועיים פרסם לוי טור ב'הארץ' בו כתב כי המחבלים שברחו מהכלא הם "לוחמי חופש נועזים". בריינר הגיב לו השבוע בטור משלו וכתב: "מתי חצה לוי את הקו שבין ביקורת חריפה וצולבת על הכיבוש, על שליטה בעם אחר, על טעויות מזעזעות של חיילים או אלימות בלתי נסלחת, לבין שיר הלל עקיף לרוצחים?".
עוד הוא הוסיף: "לא רק שניתן להטיל ספק בצדקת פעולותיהם, אלא שחובה מוסרית לעשות כן, ולא משנה אם אתה שמאלני או ימני. אין בפעולות הרצחניות הללו לא לחימה ולא שום דבר הקשור לחופש, אלא רק צימאון לדם".
הבוקר, בטור משלו באתר 'הארץ', הגיב לוי לבריינר וכתב: "האם הורגי הילד מוחמד אל עלאמי מבית אומר לא התכוונו להורגו כשהמטירו מטחי אש על מכונית אביו בעת שחזרו מקניות? האם זה איננו טרור? והרג ארבעת ילדי משפחת באכר על שפת הים של עזה בעת ששיחקו כדורגל היה מכוון? לא מכוון? האם זה משנה משהו? האם כ–400 הילדים שנהרגו במבצע "עופרת יצוקה" נהרגו כולם בלא כוונה?".
"יש גבול למה שהדעת סובלת", כתב לוי. "בריינר וכמעט כל הישראלים לא יעזו לענות ביושר על השאלות הללו. בעבורם היהודים הם הצודקים והמתגוננים תמיד, והפלסטינים הם המחבלים והרוצחים תמיד. להרוג מותר רק ליהודים. אני רואה זאת אחרת.
לוי התייחס לטענות של בריינר כלפיו והשיב: "בריינר מנסה לקרוע את הלב בסיפורים מכמירי לב של קורבנות פעולות הטרור, שאחראים להן הנמלטים מכלא גלבוע. הוא מצליח. אני מנסה לעשות את אותו הדבר עם קורבנות הכיבוש, ומצליח פחות. אבל לא ההצלחה עומדת לדיון, אלא השאלה של בריינר, איזה "יסוד נפשי" מביא אדם להלל את הרוצחים – כמו לרמוז על המצב המעורער של המהלל. ליסוד הנפשי הבריא הזה קוראים בשם זכויות האדם, המשפט הבינלאומי, ערכים אוניברסליים וגם אנושיות, הזדהות וחמלה למדוכא ולחלש".
בסוף דבריו כתב לוי: "רוצחי אבות, אחים ונערים יש למרבה הזוועה, בשני הצדדים; אצלנו יש הרבה יותר בגלל יתרון הכוח. השאלה מי צודק במאבק לסילוק הכובש היא ליבת הדיון, ועליה תשובתי נחרצת. של בריינר פחות. די לו בשיפור תנאי הכלא.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
