אתמול הופתעה המערכת הפוליטית מהידיעה על מותו של ח"כ סעיד אלחרומי (רע"מ) באופן פתאומי, כתוצאה מדום לב, אך הוא אינו חבר הכנסת הראשון שמת בנסיבות טרגיות במהלך כהונתו.

לפני קרוב לשנתיים, באוקטובר 2018, נפטר דוד אזולאי, שר מטעם מפלגת ש"ס, ממחלת הסרטן. אזולאי, שהיה חולה למשך תקופה ארוכה, התפטר מהכנסת כמה חודשים לפני פטירתו בגלל ההחמרה במצבו.

ח"כ והשר לשעבר אורי אורבך (הבית היהודי) הלך לעולמו בשנת 2015, לאחר התמודדות עם מחלה קשה. אורבך נקבר בהלוויה ממלכתית בבית הקברות במודיעין. בין המספידים, היו נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

יולי אדלשטיין מספיד את אורי אורבך (מתוך ערוץ הכנסת)

גם ח"כ גדעון עזרא (קדימה) נפטר בשנת 2012 בזמן כהונתו בכנסת ה-18.

שר החינוך ויו"ר המפד"ל זבולון המר נפטר גם הוא ממחלה קשה, בעת ששימש כשר בממשלת נתניהו הראשונה.

נרצחו בזמן כהונתם

בשנת 2001, תחילת האינתיפאדה השנייה, נרצח ח"כ ושר התיירות, רחבעם (גנדי) זאבי מסיעת האיחוד הלאומי, בעת ששהה במלון 'היאט' בירושלים. יום לפני הרצח הוא התפטר מהממשלה, אך זה טרם נכנס לתוקף.

הרצח של זאבי בוצע על ידי מחבלי ארגון 'החזית העממית' והוא השר הישראלי היחיד בו התנקשו מחבלים. בתור אלוף במילואים, רחבעם זאבי נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

צילום: דוברות הכנסת – שמוליק גרוסמן

שני הפוליטיקאים הבכירים ביותר שמתו במהלך תפקידו הם ראשי הממשלה לוי אשכול ויצחק רבין.

רבין נרצח בנובמבר 1995 ע"י יגאל עמיר. רבין, שקידם את הסכמי השלום בין ישראל לרשות הפלסטינית, נרצח לאחר שהשתתף בעצרת השלום במה שכונה אז כיכר מלכי ישראל בתל אביב. לפני ואחרי הרצח, הואשמו גופי הימין על הסתה נגד רבין, שהובילה למעשה הנורא של עמיר.

במוקד הוויכוח הציבורי עמד היחס לתהליך המדיני של ממשלת ישראל מול הרשות הפלסטינית, שגרר הפגנות סוערות ודיון ציבורי נוקב בעד ונגד המהלכים של רבין.

לאחר הרצח, שמעון פרס היה ממלא מקום ראש הממשלה, אך בבחירות שנערכו לאחר שישה חודשים ניצח דווקא בנימין נתניהו בפער של כחצי אחוז בלבד.

גם ראש הממשלה לוי אשכול נפטר במהלך כהונתו בחודש פברואר 1969 לאחר שלקה בהתקף לב. יגאל אלון מילא את מקומו במשך 19 יום כראש ממשלה בפועל, עד אשר גולדה מאיר התמנתה לתפקיד ב-17 במרץ.

 התאבדות בשל חשדות לשחיתות

אם חוזרים אחרונה יותר בשנים ישנם עוד שני מקרים טרגיים ראויים לציון: רציחתו של ח"כ חמאד אבו רביעה (הרשימה הערבית המאוחדת). לאחר ויכוח בין חברי מפלגתו לגבי קיום הרוטציה, וההתעקשות של אבו רביעה שלא להתפטר מהכנסת, הוא נרצח ע"י בני משפחתו של מי שהיה אמור להחליף אותו בכנסת. אלו נתפסו והודו ברצח.

אברהם עופר, כיהן כח"כ מטעם המערך. בשנת 1976, בזמן שהיה שר השיכון בממשלתו של רבין, הועלו כנגדו חשדות לפיהם היה שותף למעשי שחיתות בחברת שיכון עובדים.

אברהם עופר (מתוך: אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית)

ב-3 בינואר 1977 נמצאה גופתו במכוניתו, לאחר שהתאבד בירייה. הוא הותיר אחריו מכתב ובו כתב: "זה שבועות וחודשים שמענים אותי, שופכים את דמי, מעלילים עלי עלילות ומתעללים בי. אין לי ספק שהאמת תצא לאור, שלא מעלתי ולא גנבתי, ושהכל הן עלילות שווא, אך אין לי כוח לשאת זאת יותר".

הרמטכ"ל לשעבר מוטה גור שימש כסגן שר הביטחון בממשלת רבין השנייה. כשנודע לו כי הוא חולה בסרטן סופני, שם קץ לחייו בפתח ביתו בשנת 1995.

באותה כנסת, נהרג תאופיק זיאד, ח"כ מטעם סיעת חד"ש, בתאונת דרכים בעת שחזר מפגישה מפגישה עם יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. זיאד חצה פס הפרדה רצוף והתנגש חזיתית ברכב הבא ממול.