נטע (שם בדוי) הייתה מסורבת הגט הראשונה שהכרתי כשהגעתי לעבוד בארגון "מבוי סתום". בית הדין האזורי דחה את תביעת הגירושים שלה ושלח אותה הביתה. פשוט ככה. לא שינה שהנישואין שלה היו סבל צרוף ושבעלה נהג כלפיה באלימות מילולית ונפשית. לא שינה שהיא ובעלה היו פרודים כבר שלוש שנים. הדיינים לא האמינו לה ושלחו אותה לשלום בית חסר סיכוי.

בגיוס כל כוחותיה, נטע בחרה להיאבק על החופש שלה, והגיעה ל"מבוי סתום" לבקש את עזרתנו. אנחנו הצטרפנו למאבק שלה ואחרי ערעור לבית הדין הגדול עבר התיק שלה להרכב אחר של דיינים בבית הדין האזורי. שם הדיינים הבינו מיד שהבעל מנסה לסחוט אותה ולכן מסרב לתת לה גט. הם לא היו צריכים להטיל סנקציות ואפילו לא לתת פסק דין שמחייב את הבעל בגירושים. הם פשוט התייחסו לסרבן הגט כסרבן גט. באותו דיון סודרו הגירושים.

הסיפור של נטע הוא דוגמה מובהקת לחשיבות זהות הדיינים היושבים בבית הדין הרבני. נכון, אפשר לטעון הרבה טענות כנגד השיטה כולה – כנגד היעדר חופש נישואים בישראל וכנגד ההתפתחות האיטית של ההלכה בפתרון בעיית העגונות. אבל גם בלי לפתור את הבעיות הרחבות האלו, יש משמעות אדירה לכך שבבית הדין יישבו דיינים רחבי כתפיים, מחויבים לחוק הישראלי ואוהבי אדם. יש היום בבתי הדין הרבניים שעושים עבודת קודש ולצידם – כאלה שמחמירים את הבעיה.

סיפורה של תמר (שם בדוי), אישה נוספת שטיפלנו בה, ממחיש את אותו עקרון: כשתמר הגיעה לדיון בבית הדין הרבני אחרי שנים של נישואים אומללים, אב בית הדין הודיע שגם אם באופן עקרוני חייב בעלה לתת לה גט, מותר לבעל להתנות תנאים לגט. משמעות ההצהרה הזאת היא השארה של תמר לחסדי הבעל הסחטן. למזלה של תמר, לאחר אותו דיון הרכב הדיינים התחלף. הדיון הבא התנהל אצל דיין שגישתו אחרת לגמרי. עוד באותו הדיון ניתן פסק דין לגירושים, ותוך מספר שבועות סודר הגט ותמר שוחררה מבעלה האלים.

מה שהכריע את גורלן של נטע ותמר הוא לא סנקציות ולא יצירתיות הלכתית. מה שהכריע את גורלן הוא בסך הכול דיינים בעלי לב פתוח והיגיון בריא, שהיו מוכנים לקרוא לסרבנות הגט בשמה.

בצעד יוצא דופן ביותר, מונו לוועדה שתי חברות הכנסת שישבו בוועדה למינוי דיינים – שירלי פינטו וגילה גמליאל. כבר הרבה שנים שהציבור משלים עם העובדה שהוועדה למינוי דיינים נשלטת בידי שמרנים שמכתיבים את הנישואים והגירושים של כולנו. שנים שסוגיות כמו מינוי דיינים מוזנחות לטובת סוגיות שנחשבות בוערות יותר. והנה סוף סוף רוחות של שינוי.

ברור לנו שמהלך למינוי דיינות לבתי הדין עוד רחוק מאיתנו, אבל עצם העובדה שבוועדה ישבו אנשים עם ראש פתוח שבאים להוביל שינוי מעודדת מאוד. עכשיו נותר שייבחרו דיינים ישרים, חרוצים ועם לב רחב ופתוח, שיביעו חמלה על אותן נשים ששנים ארוכות מנסות להשתחרר מכבלי בני זוגן ורק רוצות לצאת לחופש.

===

הכותבת הינה מהמחלקה המשפטית בארגון "מבוי סתום" המסייע לנשים מסורבות גט ועגונות