ידידי בני גל זצ"ל היה איש האומץ, איש האמת, איש היושר. איש אשר הסתכל ישר אל העתיד, וכאשר החליט שהדרך היא נכונה, אחז בה עד תום.

אחרי הצבא: מכירת ציוד חקלאי, פרסום, קולנוע, מנהל עסקים, שוב פרסום, אימון, אימון יהודי. כל זה, הוא עשה בכוחות עצמו, בלי שום עזר, שזהו הדגם המוערך בארצות הברית Self-Made Man.

אלא ששם, זה לשם קריירה, ואצלו זה היה מתוך יושר פנימי. לכן טיפס לאיטו, מחילוניות לעבודת ד'. ואכן בכל העבודות בהן עבד, תמיד עבד ביושר, ולא נתן לשום מקצוע לסחוף אותו למחוזות אפלים. איש שכל ישר ויחד עם זה איש רגש ישר.

מעשה שהוא סיפר בעצמו, לפני קהל רב, בענוותנותו, ולכן מותר לפרסמו: החלטתי לנסוע לגרמניה ללמוד שם קולנוע-טלוויזיה. אמרו לי חברים: אל תיסע לגרמניה. השבתי: זה המקום הכי טוב, ומה שעושים, עושים טוב.

ראו שאי אפשר להזיז אותי. הציעו לי: יש רב זקן, הרב צבי יהודה, לך לשאול אותו. למה לא? אין לי מה להפסיד. נסעתי אליו וסיפרתי לו כל קורות חיי. שאלני: וזה מוכרח להיות בגרמניה? השבתי בנחישות: כן.

ראה שאי אפשר לשנות דעתי, אז הניח ידו החמה על ידי בחיוך, ואמר לי את השורות הראשונות של ספר אורות: "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קניין חיצוני לאומה… היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה".

הקשבתי ונסעתי לגרמניה. אחרי הרפתקאות רבות, ויהי היום, וישבתי מסומם בגן ציבורי, ובתוך הערפלים, הרגשתי יד חמה על ידי ושמעתי קול: "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני… היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה". קמתי בעוז, ארזתי את כל חפציי וחזרתי לארץ.

יותר מאוחר, בני גל זצ"ל חזר בתשובה, אף התגורר שנה בביתו של רבנו הרב צבי יהודה, שהוא כינה אותו "אביו הרוחני". תהיה רוחו הצחה נושבת עלינו, ותהיה נפשו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.