החורים האדירים, הגזרות והרפורמות בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים הם כתוצאה של שלוש שנים של אי העברת תקציב, מסיבות פוליטיות. לתקן את הנזק של אי המשילות, הבחירות התכופות ובניהם כלכלת והנהגת בחירות זה בטח לא במחי תקציב אחד.

יחד עם זאת לא ברורה לי הרפורמה בענף החקלאות שמובילים בדהרה שר האוצר אביגדור ליברמן ושר החקלאות ממפלגתו עודד פורר. יתכן והרפורמה הזו תהיה טובה מאוד למחירים לצרכן, לחקלאות הישראלית ותקדם את ישראל עוד שלב קדימה בירידה ביוקר המחיה. יש הרבה הגיון לפתוח את המשק ליבוא, להגדיל את התחרות. מה שאני לא מבין זה איך בזמן קצר כל כך הצליחו ליברמן ופורר ללמוד את השוק לעומק וליצר מדיניות במשרדים חדשים לגמרי עם רפורמה מרחיקת לכת.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שר האוצר ליברמן מתייחס לתקציב (צילום: בנצי רובין/ סרוגים)

זה לפני השאלות הנוקבות על שמירה על החקלאות הישראלית, כי הקורונה אותתה לנו שיכול להתרחש אסון, שעלול לסגור את היצוא והיבוא ונתבסס על תצרוכת מקומית. תמיד חשבנו שמלחמה יכולה לעשות זאת, התברר שזו יכול להגיע גם מאסון רפואי, גאולוגי או כל צרה שלא תבוא על ארצנו הקטנטונת או על העולם הגדול.

רק בימים אלו דובר, בעקבות הפגיעה האיראנית במכלית של האחים עופר בנכר, על המחסור בספנים בישראל כתוצאה מרפורמה, ראש המל"ל לשעבר ידלין אמר בגל"צ על קצה המזל"ג, כי המחסור הזה יכול לפגוע בנו בחירום. בעשרים השנים האחרונות כתוצאה מרפורמות כאלו ואחרות, הופחת השימוש בספינות ישראליות ויש העדפה לספינה עם דגל זר, וצוות אקלקטי עליה – כי זה זול יותר. במקרה של מלחמה ומצור כשיש לנו נתיב אחד לים, נצטרך להטיל את יהבנו על זרים. ויש לזה משמעות לאומית. כך גם עם המזון, שלא לומר על שמירה על אדמות הספר.

בים השוק החופשי והגלובלי לבין הצרכים של המדינה, צריך למצוא איזון. אני מבין שהשרים נסמכו על חוות דעת של גורמי מקצוע במשרד, אבל מדיניות מקיפה צריכה להיות כזו שהגורמים הפוליטיים נוקטים בה. אבל זה בתנאי שהם למדו את החומר לעומק ואת ההשלכות הרוחביות לכך. האם זה המקרה? אני לא בטוח.

הקרע הימני בממשלה

אם יש ציר שאמור היה להיות מתוחזק בממשלה הזאת הוא ציר בנט סער. שני גורמי הימין שצריכים להוות אלטרנטיבה לימין שכרך את גורלו עם נתניהו ואל מול גורמי השמלא בחלוקה הפריטטית. סער ובנט צריכים לייצג את מרבית העם, גם אלו שהחליטו על "צומוד", לגוש נתניהו. דע עקה דווקא בציר הזה מתגלעות מחלוקות.

הימין הישראלי הצליח בשנים האחרונות ליצור רוב למשנתו המדינית, אבל היום הוא בפיצול נוראי בים בנט-סער לבין תומכי נתניהו על רקע הקמת הממשלה הנוכחית. על הקרע הזה אם יעמיק המשבר בין תקווה חדשה לימינה, הוא יקבל מכה ניצחת. אסור לשותפים הללו לתת לאגו ליצור קרע עמוק יותר. ברור שהיריב המידי שלך הוא מי שמאיים עליך מקרוב, אך הצדדים חייבים להתעלות על כך. התכנית המקורית של סער ובנט הייתה לאחד סיעות בכנסת הזו, זה היה נותן לבנט משענת גדולה יותר להחזיק ברשות הממשלה, לא רק שישה מנדטים והם היו מתחילים לבנות מפלגת שלטון.

סער יודע את המלאכה בין ראשי הרשויות השונות ובין גורמים פוליטיים שונים ברמות המקומיות השונות שצריכים את ליטרת הבשר מהממשלה והם יתייבשו באופוזיציה וגם שקד יכולה להוביל זאת בהיותה שרת הפנים. אם הצדדים לא יאחדו את השורות יהיה מי שיקח את הריבאונד. זה יכול להיות נתניהו בסיבוב הבא, או ניר ברקת או מישהו אחר שיפעיל מבערים ויקטוף את הימין. מבחינה פוליטית סער ובנט צריכים לדעת שם תלויים זה בזה הרבה יותר ממה שהם חושבים.

המשמעות של העברת התקציב

העברת התקציב יכולה לחזק את הממשלה הזו ולגרם להתפוררות באופוזיציה שנאחזת בתחושה שהממשלה הזו היא זמנית והיא תקרוס כי אין דבק בין הצדדים. אם הממשלה תיצור יציבות, זה עלול לגרור לתזוזות גם באופוזיציה. במקרה כזה, על ברקת כבר דיברנו, גם אחרים בליכוד כמו כ"ץ, אולי אדלשטיין ובדרגים נמוכים יותר ירימו ראש מול נתניהו. אז הדבר יכול להוביל למשחק חדש בפוליטיקה הישראלית.

כרגע נתניהו מתחזק את אי הלגיטמיות של הממשלה הנוכחית ובאופוזיציה לא נותנים לה חבל קצרצר לרפואה. זהו משחק פוקר מתיש, כשנתניהו אוחז בקלפים בחוזקה ובקואליציה כל ח"כ יכול להיות מלך ולנסות למקסם את דרכו ודרישותיו. אם הקואליציה, סער ובנט יתכננו היטב את המהלכים הם יכולים להצעיד את המדינה קדימה, אם לא באופוזיציה מחכים כבר עם שמפניות.