אם יש משהו בולט מאוד בשבועות האחרונים בדיוני הכנסת, זה חוסר העקביות בין העמדות העקרוניות של חברי הכנסת לבין דפוס ההצבעה שלהם.
מאז ומעולם, אילוצי קואליציה יצרו מצבים אבסורדים שגרמו לחברים בה לתמוך או להתנגד לחוקים, בניגוד לאמונתם המקורית, תוך הבנה שהמשטר הפרלמנטרי מחייב שיתופי פעולה והגעה לפשרות.
אך נדמה שיצור הכלאיים של ממשלת בנט-לפיד, ממשיך להביא את הכנסת למחוזות על גבול הביזאריים.
למעט חוק האזרחות, שבו סיעות מרצ ורע"מ תמכו אך הליכוד ו"הציונות הדתית" הפילו את החוק, יש שלל דוגמאות.
הצעה להקים ועדת חקירה לאלימות משטרית נגד המגזר הערבי? הליכוד תומך יחד עם הרשימה המשותפת. חוק השולל אזרחות מערבים ישראלים שהורשעו בטרור? ימינה ותקווה חדשה מתנגדות.
טעות אנושית, כישלון מערכתי | פרשנות
אפילו חוק הדיינים, שגם הופל בסופו של דבר, יכול היה לזכות בתמיכה של אנשי הליכוד, אלמלא זה לא היה כזה חשוב לסיעות החרדיות.
בזה אחר זה, הצביעו השבוע חברי הכנסת לפי שיקולים של קואליציה-אופוזיציה, וללא כל מצפן אידאולוגי או רעיון ערכי.
ההרגשה היא של שדה קרב על כל חוק. ללא קשר למידת החשיבות, כשכל המטרה זה רק למנוע הצלחה ליריב, בסוף מי שמשלם אתה מחיר, הם האזרחים.
סיטואציות אבסורדיות
אמנם זה שם המשחק בכנסת – אף צד לא רוצה להעניק "הישג" לצד השני, בטח כשרמת האמון שואפת לאפס, אבל החיבורים המופרכים של אנשים רחוקים אידיאולוגית למטרת הקמת ממשלה והיווצרות של אופוזיציה של סיעות ימין עם הרשימה המשותפת, יוצרים סיטואציות אבסורדיות.
וכן המושג "משמעת קואליציונית" היא משמעותית, על מנת להבטיח שלטון יציב לאורך זמן, אבל אי אפשר שזה יהיה חזות הכול.
גם להט האופוזיציה מורגש היטב בכנסת. ח"כ בנימין נתניהו מצליח כבר למעלה מחודש לשלוט ביד רמה בבלוק שלו ואף להביא להישגים קטנים, ובעיקר מביכים לממשלה.
בכנסות קודמות, בימים שלפני הכאוס הפוליטי של השנתיים האחרונות, הכנסת ידעה שיתופי פעולה חוצי סיעות ומגזרים.
ממש לא היה נדיר לראות ח"כית ממרצ וח"כ מיהדות התורה מקימים שדולה משותפת או חיבור של חברות כנסות למטרת חקיקה פרו-נשית.
הכנסת זה הבית של העם ומייצגת את שלל הדעות של החברה הישראלית. מעבר לוויכוחים של ממשלה, יש אזרחים שצריכים פתרונות ומשוועים לחיבורים פרלמנטריים, שיקלו על חייהם.
לתת לענייניות לחזור
הגיע הזמן שגם הח"כים יזכרו, שמחוץ למשכן יש 9 מיליון אזרחים שלא מתעניינים בפילבסטרים או מי יישב באיזו ועדה.
הקואליציה צריכה לזכור שהיא איננה "כל יכולה" ולהפסיק לנסות לדרוס את הצד השני, והאופוזיציה צריכה לדעת שחוץ מהמאבק בממשלה, יש לה אחריות לתפקד לטובת האזרחים ובכך להגיע להסכמות שיאפשרו לכנסת לתפקד.
כאשר מליאת הכנסת נתפסת רק בתור זירת התגוששות בין בנט לנתניהו, אין מקום לשיקולים עניינים לטובת האזרחים.
את הוויכוחים הגדולים אסור לטשטש, אבל חייבים לתת לענייניות לחזור למשחק.
120 חברי הכנסת מייצגים את כל העם. תנו להם לעבוד. תנו להם לממש את האחריות שלהם.
מזכיר לי משה רבינו פעם אחת קרה שמשה שיחק על ברכיו של פרעה המלך. הוא ראה את הכתר הבוהק, משובץ בתכשיטים, הושיט אליו יד והוריד אותו. פרעה, שהיה אמונה תפלה כמו כל חבריו למצרים, ובנוסף תמיד פחד לאבד את כסאיו, שאל את האסטרולוגים והיועצים שלו את המשמעות של פעולה זו של התינוק. רובם פירשו את המשמעות של כך שמשה מהווה איום על כתר פרעה והציעו להמית את הילד לפני שיוכל להזיק. אחד מיועצי המלך, לעומת זאת, הציע להם לבדוק תחילה את הילד ולראות אם פעולתו נובעת ממודיעין, או שהוא רק תופס דברים נוצצים כמו כל ילד אחר. פרעה הסכים לכך ושתי קערות הונחו לפני משה הצעיר. האחד הכיל זהב ותכשיטים, והשני החזיק פחמי אש זוהרים. משה הושיט יד לזהב, אך מלאך כיוון את ידו לגחלים. משה חטף פחם זוהר והניח אותו על שפתיו. הוא שרף את לשונו, אך חייו ניצלו. לאחר אותו מבחן גורלי, סבל מוזס מפגם דיבור קל. הוא לא יכול היה להיות נואם, אך דבריו היו צריכים לשאת משקל עם הכל, כי אלה דברי האלוקים שנאמרו דרך שפתיו.