פרשת מטות מקפלת בתוכה את פנייתם של השבטים גד וראובן למשה בבקשה לקבל את אחוזתם כבר עתה, בעבר הירדן.

אחת מטענות הביקורת כלפי טענתם הראשונית של בני גד וראובן מובאת במדרש: זה שאמר הכתוב: "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו" לב חכם לימינו זה יצר טוב שהוא נתון בימינו ולב כסיל לשמאלו זה יצר הרע שנתון בשמאלו, דבר אחר: לב חכם לימינו אלו הם הצדיקים שהן נותנין לבם לתורה שהיא מימין שנאמר: "מימינו אש דת למו", ולב כסיל לשמאלו אלו הן הרשעים שהן נותנין לבם להעשיר שנאמר: "בשמאלה עושר וכבוד".

דבר אחר: לב חכם לימינו זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו, אמר להם משה אינה כלום אלא עשו את העיקר עיקר תחלה בנו לכם ערים לטפכם ואחר כך וגדרות לצאנכם, הוי לב חכם לימינו זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד. אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם חיבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות חייכם אין בו ברכה עליהם נאמר: "נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך" וכן הוא אומר: "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל".

כדי להבין את דברי המדרש נתחיל בדרך הצגת וניסוח בקשתם של בני גד ובני ראובן ממשה, כפי שהכתוב מתאר לנו: "גדרות צאן נבנה למקנינו פה, וערים לטפינו. ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר הביאנום אל מקומם". על פי המדרש טעותם בהיפוך היוצרות, כאשר הם הופכים את העיקר לטפל ומנשאים את הטפל והופכים אותו לעיקר. כך גם מסביר את הדברים ר' שלמה יצחקי, מגדולי פרשני המקרא צרפת המאה-11: "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם". במילים אחרות סולם הערכים של בני ראובן ובני גד קידש את הרכוש, הכסף והקניין על פני הילדים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

דבר תורה לפרשת מטות מסעי

את הדברים מחדד ומשמיע בקול צלול ר' שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש, באומרו:" סדר הדברים בהצעת בני גד ובני ראובן מורה שהם חיבבו את ממונם יותר מהכל, ואותה רדיפת ממון היתה מונחת ביסוד כל הצעתם. הם נתנו דעתם למקניהם יותר מאשר לבניהם, משום כך הזכירו תחילה "גדרת צאן למקננו" ורק אחר כך וערים לטפנו; שאלמלא כן היו נמלכים בדעתם ולא היו מביאים את עצמם לכלל סכנה של התרת הקשר הרוחני עם כלל האומה ומקדשה – בשל פיתוי ארץ מקנה".

משה רבינו שהיה ער לבלבול הסדר, ולהעדפת הקניין על פני הדאגה לילדים ולטף ובתשובתו להם הוא מחזיר את הדברים אל מקומם הטבעי, קודם הטף ורק אחר כך הקניין, קודם הדאגה לילדים ורק אחר כך הדאגה לרכוש. וכך מנסח משה ומשכלל את ההסכם עם השבטים: "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם, והיוצא מפיכם תעשו". כלומר, וכך גם מסביר הרש"ר הירש: "הרי הוא מקדים את הדאגה לטף".

מה העיקר – 'ילדים' או 'רכוש'

כאן עולה השאלה מניין היה לבני גד ובני ראובן לדעת שאכן טעות היא בידם, מניין היה להם ללמוד שהילדים קודמים לרכוש, אולי רווחה כלכלית צריכה להיות זו שבכוחה לדאוג לילדים, אולי באמצעות עבודה וביסוס מעמד סוציו-אקונומי גבוהה הוא חשוב לפני שחושבים על ילדים?

עקרונית כאשר חז"ל נדרשים לעמוד על סוגי אנשים שסובלים בחייהם, באופן שייסוריהם הקשים משווים את חייהם ומחשיבים אותם למוות, וכך אנו מוצאים: "ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא [=עיוור], ומי שאין לו בנים". בהתאם לתפיסת חז"ל 'הרכוש', ו'הילדים' מצויים באותה המדרגה וחשיבותם לאדם היא בעלת אותו המשקל, וכשם שאי אפשר לאדם בלי ילדים כך אי אפשר לו בלי רכוש, ושניהם נותנים לאדם את המשמעות לחייו של האדם.

אולם אם חוזרים ליעקב אבינו, ולאותו מפגש היסטורי שמתרחש לאחר ניתוק של עשרים שנה, איחוד משפחות בין יעקב לעשו. בעיצומו של מפגש מציע עשו ליעקב: "ויאמר [=עשו] נסעה ונלכה, אלכה לנגדך". לפי חז"ל והמדרש עשו מציע ליעקב אחיו שותפות, בו נשדרג את מצבנו, שכן עשו מעיד על עצמו "יש לי רב", יש לי מספיק, 'איני צריך', 'אינני צריך למנחתך כי יש לי רב'.

יעקב מסרב בנימוס להצעתו של עשו אחיו, אך יותר מכל מעניין האופן בו יעקב אבינו מנסח את תשובתו, וכך משיב יעקב את עשו אחיו: "ויאמר אליו אדני ידע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי…יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה". יעקב מלמד אותנו פרק חשוב ביחס שבין הילדים לרכוש, יעקב מעמיד את הסדר הנכון, סדר אותו שכחו צאצאיו בני גד ובני ראובן, יעקב מניח את הטף לפני הרכוש, את הילדים על פני השותפות המוצעת על ידי עשו.

מי שלא מבין את המשמעות של הילדים רכים, יוכל בקלות להעדיף את האינטרס הכלכלי על פני גידולם. יכול בקלות לפגוע בהם רק כי יותר קל לעשות כן.

מעולם לא ניצחני תינוק ותינוקת

בתלמוד הבבלי, במסכת עירובין מובאת אגדה בשם ר' יהושע בן חנניה. מתלמידיו הבכירים של ר' יוחנן בן זכאי, הוא נמנה בין חמשת תלמידיו. כאשר נדרש רבו לתאר את תלמידיו הוא אומר על ר' יהושע בן חנניה 'אשרי יולדתו". בספרות חז"ל הוא מוכר בזכות וויכוחיו, הנציג הישראלי בדיבייטים בינלאומיים. הוא זה שמעיד על עצמו בזו הלשון: "אמר ר' יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה, תינוק ותינוקת".

עדותו האישית של מי שהיה אב בית דין, שאת כולם הוא ניצח מלבד אשה תינוק ותינוקת היא מעניינת, והיא מעניינת ביותר משום שיש בה כדי ללמד שעל אף גדולתו של ר' יהושע בן חנניה, מעבר לעובדה שהוא נתן מקום לחוליות החלשות בחברה של אותם ימים, נשים, תינוקת ותינוק, הלא הוא ידע להקשיב לצרכיהם ולהגיד על אף שסברתי וחשבתי הפוך הוא צדקו ממני. יכול ורגישותו של ר' יהושע בן חנניה טמועה באישיותו כאדם שאת מסגרותיו החינוכיות הוא הכיר עוד מימיו בעריסה ובעגלה כאשר אמו היתה טורחת להביאו למסגרות החינוכיות כדי שיספוג מגיל צעיר ביותר. כל כך גדול היה פועלה של האם עד שרבו ' יוחנן בן זכאי מכריז עליו 'אשר יולדתו'.

חובת החינוך על אף היותה מוטלת על ההורים אינה פוטרת את המרחב הציבורי, והחובה הציבורית, כפי שזו מנוסחת על יד הרמב"ם קובעת: "מושיבין מלמד תינוקות בכל מדינה ומדינה, ובכל פלך ופלך, ובכל עיר ועיר". הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הראי"ה קוק, משמיענו על תפקיד החינוך בעם ישראל את הדברים הבאים: "יסוד האומה ביחס העתיד שלה, תלוי בידי החינוך", ובמקום אחר הוא משמיענו עוד: "עיקר נקודת החיים סובבת על העתיד, על החינוך של הדור, והחינוך הוא טיפול בילדים, בקטנים".

בעולם המודרני הדאגה לקטין באה לידי ביטוי דרך מסגרות החינוך שהורים שולחים את ילדיהם. מסגרות אלו יש בהם כדי לעצב את דמותם של הילדים, לעיתים הפקדת מלאכת החינוך בידי אנשי חינוך טובה ראויה ואף עדיפה על פני החלופה שההורים יעשו זאת במקום מסגרות החינוך.

צא ולמד

בני ראובן ובני גד קולטים את המסר של משה רבינו, הם מיישרים קו עם המגמה הראויה והרצויה, ובניסוח המתוקן הם כבר מנסחים זאת באופן הבא: "ויאמר בני גד ובני ראובן אל משה לאמור, עבדיך יעשו כאשר עבדיך מצוה. טפנו נשינו מקננו וכל בהמתינו יהיו שם בערי הגלעד".

וכמה ראויים הדברים לאזכור ולדיון מחדש מקום שמבקשים לפגוע בילדים ובסבסוד ילדים במסגרות, רק מהטעם שהוריהם אינם עובדים, או רק כדי להכאיב להורים ולשלוח אותם לעבוד. הניחו לילדים בצד, הם אינם צד למחלוקת, אין הילדים צריכים להוות כלי באמצעותו נחנך את ההורים.

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.