ימי בין המיצרים פתחו לפוליטיקאים ולעיתונאים את שערי הדרשנות. אלה מטיחים שהללו שורפי אסמים והללו משיבים שהם הם פותחי השערים לרומאים.

אנחנו בימים קשים באמת והמחלוקת הפנים מגזרית עברה מטורים בעיתונים לשולחנות השבת שלנו. אפשר להתפרק מזה אבל יש גם דרך להבנות מן המחלוקת.

הנביא זכריה בחזון הגאולה שלו אומר שהצומות יהפכו לימי חג והוא חותם את דבריו בקריאה לאהוב את האמת ואת השלום: "האמת והשלום אהבו". זכריה מלמד אותנו שיעור עתיק ורלוונטי כאחד – שלום אמיתי לא תלוי בטשטוש האמת ומצד שני – דרישת אמת, אסור לה שתגרום פירוד ואיבה. הנביא אומר שצריכים להיות אוהבים את האמת ואוהבים את השלום והמשמעות היא לבנות חוסן נפשי שקודם למחלוקת בדעות – להיות "אוהב שלום ואמת".

אני בא ממקום של רצון עמוק באמת ולכן אני מביע את דעתי. לא הדיעה קדושה בעיני אלא אהבת האמת – ואם יתברר שהדעה ההפוכה מדעתי היא הנכונה, אוותר על שלי בקלות ולא אתבצר. כך גם ביחס לשלום – אני אוהב את השלום, לא כי נוח לי לחיות בשלווה וללא קונפליקט, אלא כי זו האמת הכי גדולה, שכולנו עם אחד יחיד ומיוחד וכולנו שייכים לסגולה האלוקית שבישראל.

האיזון הקריטי הזה בין השלום ובין האמת מייצר את היַשרות. את האופי של זה שיש לו רצונות גדולים, אבל מבין את החיים ומתנהל אתם בעדינות, כפי מורכבותם.

אנחנו בויכוח פנימי נוקב, שיונק כנראה מתפיסות שונות ביחס לזהותה של הקבוצה הסוציולוגית המכונה 'דתית לאומית'; מה הם ערכיה וכיצד היא שואפת לבטא את כוחה הציבורי במדינת ישראל. אתמול נפגשנו מטעם מכון אח"י עם ח"כ סמוטריץ' וצוותו. זו היתה שיחת עומק ביחס לזהות, לחזון ולשליחות המיוחדים שלנו ואחד הנוכחים אמר שנדמה שהקו הנמתח הוא בין המכונים 'לייטים' למכונים 'חרדלי"ם'. לשמחתי בצלאל דחה זאת על הסף, תוך שציין שמות רבנים שחלוקים עליו: "האם אני צדיק יותר מהם? הרי הם הרבה יותר גדולים ממני!"

בדיעבד, עשוי הפירוד הזה להיות להזדמנות הגדולה ביותר שהוענקה לנו בדור הזה כדי לברר את דרכנו. לא כקהילה שדורשת את זכויותיה, אלא כקהל הנושא בתוכו סגולות חשובות ושיש לו שליחות לאומית יחודית. אנחנו מבינים היום הרבה יותר טוב, מה קורה כאשר דיאטה רעיונית דלה שולטת בפוליטיקה, וכמה חיוני לאפשר לאידאל האמוני להתמודד על לב הקהל.

כדי שזה יקרה אנחנו מחוייבים בבירור הנוקב הזה. ה'קרב' הרעיוני רק החל את דרכו, אבל לעומת הליכוד שלעת עתה לא יודע להציג תפיסת עולם שגדולה מ'ימין-שמאל', לרשותו של הציבור הציוני דתי עומדים משאבי רוח ומרחבים רעיוניים גדולים לאין שיעור. אם יידע להתחבר אליהם ולתת להם מקום – יש סיכוי שיהיה מסוגל להפיח רוח במעגלים הקרובים לו, בעיקר המסורתיים וחוגי האינטליגנציה שמאסו בדוקטרינת השמאל. הציבור הדתי לאומי מגוון מאוד, אבל בסוף הוא יונק מרעיונות. העמדת פנים וזיוף לא תעבור את מכון התקנים שלו ונדרש מאמץ כנה לגלות בשם איזו אמת באים לתבוע מנהיגות.

חז"ל לימדו אותנו על דרך הויכוח של בית המדרש המתחילה במלחמה ונגמרת באהבה גדולה. "ואת והב (מלשון אהבה) בסופה". אני משוכנע שיש לנו את האפשרות ללמד גם את הפרק הקשה הזה – להיות אוהבי אמת ואוהבי שלום כאחד.

 

הכותב הוא יו"ר אח"י – המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית