במבט לאחור, ליל הבחירות חשף לאן בנט הולך

שבועיים אל תוך ממשלת בנט-לפיד, ונדמה ששתי המפלגות של המגזר הדתי-לאומי מעולם לא היו רחוקות יותר.

נאומי סמוטריץ' מול בנט בליל הבחירות

מיד עם פרסום מדגמי הטלוויזיה היה ברור דבר אחד – הפלונטר הפוליטי נשאר. כבר אז הסתמן שלנתניהו אין רוב של 61, אפילו עם ימינה.

עם זאת, התמונות מהמטה של הציונות הדתית הראו חגיגות ושמחה על ההישג הפנומנלי של סמוטריץ, שהגיע לבדו לשישה מנדטים ועם צירופו מחדש של ח"כ אופיר סופר (שהתמודד במסגרת רשימת הליכוד) היה בעל כוח שווה ליריבים בימינה.

במטה מפלגת ימינה לא הקרינו את המדגמים על המסך הענק באולם. חברי הרשימה אפילו לא טרחו להגיע לשעה 22:00, כי כבר אז ידעו שהמפלגה חוותה מפלה בתוצאות האמת. תוך ימים ירדו ממספר דו-ספרתי נאה ל-7 מנדטים בודדים, רחוק מאוד ממי שכבר אז טען לראשות הממשלה.

מספיק היה להאזין לפלייליסט שהושמע בשני המטות לחוש בהבדל הדמוגרפי: שירי "עם ישראל חי" אצל סמוטריץ' מול "מהפכה של שמחה" כשבנט על הבמה.

ימינה ליל הבחירות| צילום: מטה ימינה בליל הבחירות (צילום: בנצי רובין/סרוגים)

1010

0:00/0:00

מקום אחד זעק מפלגה דתית, והאחר – מפלגה ישראלית. החבר'ה הרעשנים אצל סמוטריץ' היו ביני"שים ונערות אולפנה ואצל בנט בעיקר חבורת "השולמנים" שהרימה את האווירה.

הנאום של המנצח הגדול של הערב סמוטריץ' קרן אופטימיות להקמת ממשלה ימנית תוך שהוא מעודד את תומכיו הרבים ומברך בשם ומלכות את ברכת "הטוב והמיטיב" .

כשבנט עלה על הבמה במטה ימינה בשעה מאוחרת, ארשת פניו הסגירה כי הוא מבין שהסיטואציה הפוליטית המורכבת תחייב אותו הכרעות קשות.

הוא בעצמו אמר באותו הערב: "עכשיו הזמן לריפוי, לאיחוי השסעים בעם. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. אני מבטיח דבר אחד – כל ממשלה שתקום תדאג לכלל האזרחים. אנחנו נפעל שהנהגת ישראל תעבור משנאת חינם לאהבת חינם. מסערה וכאוס ליציבות ולביטחון".

כל המילים שנזרעו אז, נקצרו בחודש האחרון והובילו לממשלה החדשה, שכמעט לא היה ניתן להעלות על הדעת.

חבר ימינה שפרש יוצא נגד המפלגה: "שווה את זה"

המחיר בלקיחת סיכונים

אם לזקק את תכונת האופי המרכזית של נפתלי בנט – זה שהוא אחד שחותר למגע תוך נטילת סיכונים. זה כנראה מה שהוביל אותו כשבחר לשרת כלוחם וקצין בסיירת מטכ"ל ואז מגלן, וככה גם בחיים האזרחיים כשהקים חברות סטראט-אפים בהיי טק.

אנשים כאלו יודעים שהם לוקחים החלטות שהיחס בין הסיכוי מול הסיכון לא בהכרח לטובתם.

לצאת למבצע בעומק אויב או להשקיע מיליונים בחברה שאולי תקרוס, מצריך אופי מסויים, וככזה גם בנט "חצה את הרוביקון" כשבחר להפר את רוב הבטחותיו, לשבור את האמון של חלק ניכר ממצביעיו ולעשות את הבלתי יאמן, עם הקמת ממשלה עם השמאל הקיצוני ומפלגה איסלאמית.

שבעת חברי הציונות הדתית ממשיכים לטעון כי בנט הוא האחראי הבלעדי למניעת ממשלת ימין על מלא על כל 65 חברי הכנסת של המחנה הלאומי, וטוענים עד עכשיו כי סער היה מתיישר עם ממשלה כזו, למרות הכחשותיו.

ימינה מצידם מתעקשים שזו הייתה או ממשלה כזו או בחירות חמישיות – והקפיצה לאש עדיפה על המשך הכאוס הפוליטי.

אבל עכשיו כשזו כבר היסטוריה ואין דרך לבדוק "מה היה קורה אילו", חובת ההוכחה מונחת על כתפיו של בנט, יחד עם שותפיו לצד הימני של הממשלה הזו.

משבר האמון של בנט מול רוב מצביעי הימין הוא אמיתי ולא בטוח שאי פעם ייסלח. התקווה של בנט שכהונתו תיזכר ככזו שהובילה את ישראל ליציבות פוליטית, שקט ביטחוני והחזרת האמון החברתי.

כמו במבצע צבאי, מרחב התמרון צר והתוצאות יכולות להיות הרסניות. הגלים גבוהים והאויבים אורבים בכל פינה – ויש רק לקוות כי בנט יחזיק בהגה הספינה בעוצמה וינווט את ישראל במסלול הנכון.