"מה הביאו לנו המרוקאים? תרבות של מופלטות וכמה קברים" אמר חיים חפר בשנת תשס"ב. המשפט הזה מזעזע, אבל השאלה אם אנחנו, אנשי התורה ובית המדרש לא מחטיאים לפעמים את אותה הנקודה שהחטיא אדון חפר. אני טוען שגם בדורנו, אנחנו מפספסים נתח שלם של היהדות הספרדית.

כנראה שאחת הסיבות היא הגלות המרה. כשספר של חכם מקצה העולם מודפס באירופה – הוא לא מוערך כפי הנדרש. כשיש הרגל לספרים מסויימים – לומדים אותם. כשאין – לא לומדים אותם. ממילא, השיעורים והשו"תים למיניהם, מבוססים ברובם על ספרים מקומיים. ובטח זו לא הסיבה היחידה.

בתור מי שגדל בבית מדרש אשכנזי, אתה לומד תמיד גם את החכמים הספרדיים והמזרחיים – כל חכמי בבל בתלמוד, הראשונים – הרי"ף, הרמב"ם ועוד ועוד. אבל כשמגיעים לאחרונים, אז 'קצות' וה'נתיבות', ר' שמעון שקאפ והמגן אברהם, הם העיקר. רבי ברוך טולדאנו, הרב עוזיאל ובית יהודה עייאש – מונחים במדף מעלה האבק. יש יהלומים טהורים שאנחנו מפספסים.

אם אתה מגיע לשולחן ליל שבת של רב גדול, בו כל המשפחה יושבת עם אורחים לתפארת – אתה מכיר את הרב מפן מסוים. אם תגיע שוב ושוב בליל שבת כזה, תפספס פנים אחרות של הרב. אם פעם אחת תהיה איתו כשהוא מעביר שיעור כללי, פעם אחרת כשהוא בחופשה, פעם שלישית כשהוא מנחם אבלים – תוכל ללמוד את אישיותו באופן יותר שלם.

הכרתי כמה יהלומים של חכמי המזרח

אני הכרתי כמה יהלומים. מי הכיר לי את היהלומים האבודים האלה? בית מדרש לרבנים 'שערי עוזיאל'. יושבים שם תלמידי חכמים עצומים, עלומי שם ולא מוכרים, מלאים תורה כרימון ומלמדים את דברי חכמי ישראל שלא זכו לתהילת במה כפי הראוי להם.

לפני כמה שנים, הלכתי לנחם אבלים אצל אחד מבני קהילתי. הוא אמר לי – "יש לי ספר של חכם שהיה רב העיר שבה אמי נולדה". "אבל אף אחד לא מכיר אותו…" הוא הוסיף. "רבי חיים בלייאח" העיניים שלו הביעו תקווה. שמחתי להפתיע אותו ולספר לו שאני אפילו מכיר את הספר שהוא כתב.

אז במקום להתמרמר על כך שהמסורת הספרדית נדחקת הצידה – אני ממליץ לכל רב, דיין או ר"מ בישראל – לברר על בית המדרש הזה [שאפילו מחלק מלגה] שמתכנס פעם בשבוע ליום מרוכז, כדי לגלות טפחיים ויותר, על חכמי ישראל הספרדים. שווה את המאמץ. באחריות!

==

הכותב הינו בוגר בית המדרש ורב קהילה

לתגובות ami.bsd@gmail.com