קרואלה
נראה כי בשנים האחרונות הוליווד עושה תיקון לנבלים האייקונים שלה מהקלאסיקות הכי גדולות. למשל "מליפיסנט", "הג'וקר", "הארלי קווין" וכעת גם "קרואלה" זוכים לעדנה מחודשת בדמות ספין אוף משלהן, במסגרתה הם שוטחים את הסיפור שלהם שהוביל אותם למקור הרוע.
במקרה של "מליפיסנט", ההצלחה הייתה מרשימה. הסרט הציג אותה כקורבן אמיתי, והיה שובר קופות שזכה לסרט המשך. גם העיבוד של ה"ג'וקר", היה קודר ומרשים, והסתיים באוסקר לשחקן הטוב.
החידוש
על רקע ההישגים האלה, הפוטנציאל המסחרי של המהלך, ובלוטות הנוסטלגיה, קיבלנו בסוף השבוע האחרון את "קרואלה". הסרט מספר את סיפורה האמיתי של הנבלית המפורסמת מ"101 כלבים וגנבים".
את קרואלה דה ויל מגלמת זוכת האוסקר אמה סטון, לצידה ניתן למצוא את אמה תומפסון.
נתחיל מהדברים הטובים
קרואלה הוא חגיגת סטיילינג ואופנה. מבחינה ויזואלית מדובר בסרט מרהיב, תיאטרלי, חובה לחובבי אופנה שייהנו ממנו מכל רגע. בנוסף, הוא שואב השראה רבה מ"השטן לובשת פראדה" (שאותו כתב התסריטאי אלין ברוש מקנה שהטביע חותמו גם כאן), הן מצד העיסוק שלו באופנה והן בקווי העלילה.
עלילת הסרט מתחקה אחר דמותה של אסטלה (סטון), אשר טרגדיה נוראית בילדותה הופכת אותה להומלסית. כדי לשרוד, היא מתחברת לצמד הפוחזים ג’ספר והוראס. הצמד הופך אותה לשוליה שלהם, וביחד הם מבצעים מעשי שוד וונדליזם.
בהמשך הסרט, מתגלה כי לאסטלה קיים אלטר אגו נוסף בשם “קרואלה”. זוהי מין ישות פנימית ואפלה שבילדותה ניסתה אמה לסרס. בבגורתה של אסטלה, כשהיא מתחברת לצד האופנתי שלה, היא פועלת לממש את הבטחתה לאמה להימנע ממעשי הפשע.
רצונות לחוד ומציאות לחוד, מהר מאוד אסטלה מוצאת את עצמה נמשכת למעשי הביזה. היא תעשה הכל כדי להגשים את חלומה להיות כמו מעצבת האופנה הדגולה הברונית הלמן (תומפסון), שנראה שהיא המקבילה של מריל סטריפ ב"השטן לובשת פראדה" רק על ספידים.
הברונית הלמן היא האוטוריטה הגדולה ביותר בתחום האופנה, ומרשעת גדולה שליבה עשוי מקרח. לאחר שזו מזהה את הפוטנציאל של אסטלה, היא מושכת אותה לעבוד אצלה. בין השתיים מתפתחת מערכת יחסים מעוותת במיוחד, מצד אחד הברונית מטפחת את אסטלה ומצד שני היא מסרסת אותה ומתעללת בה.
ויקום המלפפון ויכה את הגנן
קרואלה משיבה לה בהמשך מלחמה, ומתגלה כיריבה ראויה במיוחד. היא מצליחה להביך את הברונית פעם אחר פעם, ולגנוב ממנה את ההצגה בשלל הופעות כובשות על השטיח האדום.
מהנקודה הזו הסרט מתרכז ביריבות ביניהן, כשהנרטיב שלו מציג את הברונית כ"רעה" של הסרט. כאן, למעשה, אנחנו מגיעים לחיסרון המרכזי שלו. קרואלה היא אחת הדמויות המרושעות ביותר של דיסני, ואין לרשעות שלה שום תוקף או ייצוג בסרט הנוכחי. היא מוצגת בסרט כמי שמזלה לא שפר עליה. אפילו האובססיה שלה לדלמטים, שמהווים את סימן ההיכר שלה, זוכה בקושי להערת שוליים בסרט.
השטחיות של הסרט, שמיועד לכל המשפחה, מוציא ממנו את העוקץ ולא מאפשר לו ללכת עד הסוף. הסרט לא צולל לנבכי אישיותה ונבזיותה של קרואלה (כמו שעשו נפלא עם הג'וקר). אמה סטון עושה כמיטב יכולתה ומעניקה תצוגת משחק מצוינת, אבל היא כפופה להגבלות של הסרט. נראה כי יוצרי הסרט חשבו לאורך עשייתו רק על הפוטנציאל המסחרי וסרטי ההמשך, ולכן נמנעו מלייצר אגדה חד פעמית ואפלה.
בשורה התחתונה – הסרט מפספס את ההבטחה המרכזית שלו, אך הוא גם מהנה לצפייה ומונגש לדור החדש שנחשף לקרואלה בפעם הראשונה.
ראינו את הסרט - מושלם הכל טוב מכל הבחינות, היה מעולה! רוצו לראות!