איש התקשורת והמגיש, ג'קי לוי, יוצא להגנתו של פרשן חדשות 12, עמית סגל, ואומר כי המתקפות עליו, הן באולפן והן ברשת, מגיעות ממקום מסוכן.

בטורו השבועי בעיתון 'ישראל היום', כתב לוי: "המתקפות האחרונות על עמית סגל – באולפן וברשתות – הן משהו קצת שונה מסתם קטטת עיתונאים. אם מישהו חושב שסגל משקר או מגזים, הוא מוזמן לנסות ולהסביר את עמדתו. מי שסבור שסגל פחות מקצועי מאילנה דיין, או פחות אתי מהדס שטייף [סליחה, כן] אדרבא, שיציג ראיות וינמק. אבל שרשרת ההתנפלויות האחרונה עליו באה לדעתי ממקום אחר. מקום מסוכן.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

מתוך הטלגרם של עמית סגל

לוי המשיך וכתב כי "צה"ל קרא למבצע שלו "שומר החומות", והשם הזה, שנוי במחלוקת ככל שיהיה, תפס לא רע. מה שעדיין לא ברור זה איך נקרא לפעילות הצד הערבי שהביאה לתגובה הצה"לית. עמית סגל החליט לקרוא לה באופן שתואם את האינטואיציה של ישראלים רבים. בעיקר יהודים שחיים בערים המעורבות ובקו העימות ועברו את הימים הללו קשה יותר מרובנו".

לדברי לוי: "הוא השתמש באוצר מלים שרוב הבראנז'ה התקשורתית החליטה לגנוז. ניסוחים כמו התקוממות. פרעות. המון צמא דם. לאומנות. ברור שמדובר במילים בכלל לא טרנדיות. ביטויים מתקופות חשוכות שכולנו היינו רוצים להתרחק מהן. אבל מה נעשה וגם לצאת למסגד כדי להצטייד בכלי רצח, ולחפש יהודים מזדמנים ברחובות לוד, זה לא בדיוק ההשתקפות הצלולה של העשור השלישי למאה ה-21.

בהמשך כתב לוי: "דבר הזה חייבים לקרוא בשמו. כך לפחות מאמין סגל. ומתנגדיו לא רק חולקים עליו. לפי עוצמת התגובות, הם חשים מאוימים. כי הגישה הבהירה הזאת היא, במידה רבה, תעודת הפג תוקף המקצועית שלהם. הרי הם עצמם ביצרו ופיטמו את מכבסת המלים, שכרגע, בימים אלה ממש, שוכבת גרוטה כלי-אין-חפץ בשולי הכביש לצד הרמזורים שנעקרו ושלטי "חומוס השלום", ו"מוסך השלום" שכרגע לא כל כך שווים את הפח שעליו הם מודפסים".

"ולמה היא מסוכנת כל כך, סתימת הפה הזאת? מכיוון שהיא מבוססת על הטענה שכדי להיות אופטימי כולנו חייבים לשקר לעצמנו. שהתנאי לאיזשהו עתיד, הוא חיים של כחש מוחלט. שאם המציאות קשה, אז חייבים להפנות ממנה את המבט, שמא נשקע בייאוש מצמית. ואני רוצה לומר לאנשים האלה, שאת חלקם אני מעריך ומחבב: הפוך גוטה".

בסוף דבריו כתב לוי: "זה לא עמית סגל שגורר אותנו לייאוש. זה אתם. לכו ללוד, עיתונאים אמיצים. לכו לאשקלון. הקשיבו למילים הקשות. כבדו את הכאב. את החרדה ואת הטראומה. אל תגידו לעצמכם "הם דרמה קווינס". כי הם לא. אתם ואני לא היינו מגיבים טוב יותר. שימו לב לכך שהמילים קשות, אבל הלב אופטימי, ואשקלון בתנופת בנייה. ואם אתם לא מבינים את זה, יתכן שיש עוד כמה דברים שאתם מתקשים להבין".