ניסו להסביר לנו שהאלימות בשייח ג'ראח היא רק בגלל שיהודים באים ומנסים לקנות בתים בלב אזור ערבי. בירושלים בירת ישראל בחוקי קניין לגיטימיים. אבל מי שאיבד כל רסן וריבונות בכל מקום מקבל אותה בעוצמה בלוד, בעכו, בחיפה ובכל הארץ.

במשך שתיים לא היה לישראל מפכ"ל קבוע מכהן, במשך זמן רב מדינת ישראל נמצאת בתהום פוליטי – חברתי, שכרגע מתפוצץ לנו במלוא העוז בכל מקום בארץ. עם האויב הטרוריסט – הרצחני והנפשע בעזה אנחנו יודעים להתמודד, על אף שגם על זה יש ביקורת – איך שהדברים נעשים. אבל הכאוס הפנימי הוא המסוכן ביותר.

כמובן האירועים המדירים שינה של פרעות בכל הארץ כולל מעשי הלינץ'. אומר כך, ‏כשיש לינץ' ביהודי אני כועס מאוד. כשיש לינץ' בערבי אני גם כועס מאוד אבל גם מתבייש מאוד. יחד עם זאת הבחירה הבוקר של שדרנים לכנות את המעשה בבת ים לינץ' ובעכו התלהמות של ערבים מוסתים הוא צורם בלשון המעטה. הפורעים היהודים הראויים לגינוי מקיר לקיר ולהעמדה לדין עד סוף ימיהם. הם התנהגו בברבריות חולנית. אבל לא לשכוח שכבר שבוע יהודים סופגים טרור רצחני וברברי בכל נקודה, וזאת בנוסף לטילים שנורים על אוכלוסייה אזרחית. זה לא מצדיק בשום אופן לינץ' בהמי מצד יהודים, אבל יחד עם זאת ההיתלות במעשים כאלו בהלבנת מעשי הפרעות של העברים הוא חמור. 

הנה תיאור שקיבלתי מידי שוטרים שמבקשים כמובן להישאר בעילום שם, "לשוטרים אסור לדבר ולהציג את דעתם בתקשורת או במדיה החברתית, שלא לדבר על ביקורת על מדיניות. אבל המצב הוא ששוטרים מרגישים שהידיים שלהם כבולות, אסור להפעיל אלות, אסור לבצע ירי, אסור ואסור ואסור", הם כותבים לי. "ההנחיות הן לשמור על הסדר. על איזה סדר מצפים שהם ישמרו? על ניידת נוסעת נזרקו בקבוקי תבערה והתגובה הייתה לנסוע למשאית כיבוי שעמדה ליד כדי לכבות את הניידת. השוטרים בשטח מגיבים לאירועים פליליים במקביל להתפרעויות, וזה עוד חוץ מהטיפול בזירות נפילה", הם מתארים בכאב.

"כל שוטרי השטח ועוד שוטרי מטה שניתן לוותר עליהם במשרד מתוחים מקצה לקצה ועובדים כבר כמה ימים במשמרות של 12 שעות. שוטרים מיואשים מזה שאין להם כוח לתת מענה אנושי לאזרחים. בפורומים פנימיים של המשטרה השוטרים זועמים על התנהלות הממשלה וההנחיות שניתנות למשטרה. לנו כשוטרים כבר נמאס", הם מביעים את חוסר האונים.

מי שחשב שכאוס פוליטי חברתי, לא יפגע בישראל בשום צורה, חוטף את זה כרגע לפני. מי שחשב שאי העברת תקציב מדינה, חוסר משילות, מדיניות וניהול, יהיה רק עיסוק לכתבים פוליטיים רודפי סנסציות, לא מבין שהמדינה שלנו תקועה בכאוס. ומהכאוס הזה יש לצאת לדרך חדשה. של הנהגה ממלכתית, אמון ציבורי גדול והשבת המשילות, שיתוף הפעולה בין זרועות המדינה השונות ותעדוף תקציבים ומשבאים באופן נכון.

מלחמת הכל בכל הזאת היא לא רק קרב חברתי, היא הפכה גם לאסון חברתי.