איפשהו בשנות ה-70 בואך 1982 – פינוי סיני וימית במסגרת הסכמי השלום עם מצרים התגבשה אצל הרב טאו, (אז עדיין ר"מ במרכז הרב) העמדה כי הדבר החשוב ביותר זה התודעה. תודעת העם היהודי היושב בציון, תודעה יהודית וציונית ברורה, חשובה אפילו יותר מאשר המאבק על הארץ.
תודעה מתוקנת – יהודית וציונית, טען הרב טאו, תביא גם את ארץ ישראל השלימה. סברה הגיונית באופן כללי, אבל יותר מזה היא גם הולמת כיוונים שנמצאים בתורת הרב קוק ובנו הרצי"ה.
שאל את הרב: רע"מ פסולים? תלוי מי שואל
מצד שני, אצל רבנים אחרים במרכז הרב, לא התגבשה עמדה שכזו והם גם לא אימצו אותה בעקבות הרב טאו. לדידם, האתגר הלאומי הראשי של העם היהודי בדורותנו היה ונשאר המאבק על ארץ ישראל. למען האמת זו גם עמדה שעולה בפירוש מדברי הרב קוק ובנו. ומה לגבי התודעה של עם ישראל אצל אותם רבנים? לא חשוב שתהיה תודעה יהודית וציונית? ברור שזה חשוב! זה סופר סופר חשוב אבל זה לא סותר, זאת זירה נוספת של פעילות – אם נרצה, זה סמינרים, אם נרצה זה הפצת ספרים, זה הקמת גרעינים ובתים יהודיים, זה כן לפעול גם דרך משרדי הממשלה הרלוונטיים ועוד ועוד. אבל לגבי מדינת ישראל וממשלת ישראל, לדידם עיקר תפקידה הוא שמירה על עם ישראל בארצו לגבולותיה האידיאליים.
שתי העמדות האלה – בטחון פיזי מול בטחון רעיוני-אידאולוגי – הלכו והתפתחו הלכו והתגבשו עם השנים והאמת היא שהם רק חלק מהסיפור הגדול שהביא ב1997 לאותו פיצול של מרכז הרב לשתי ישיבות – 'מרכז הרב' ו'הר המור', ואחת מתוצאותיו החיוביות היא שכמות התלמידים בשתי הישיבות סה"כ הכפילה את עצמה.
לענייננו, בסופו של דבר, קיבלנו שתי הגדרות שונות של האויב הראשי: לדעת רבני מרכז הרב, הארץ היא העיקר ואם כך אז האויב הראשי הם בני ישמעאל הטוענים לבעלות על ארץ ישראל, אך לדעת רבני הר המור התודעה היא העיקר ואז האיום הראשי הוא אויב תודעתי.
את האויב התודעתי אי אפשר לחסל ברובים וטנקים, כדי לחדור אלינו הוא לא צריך לחצות גדר גבול הוא פשוט יושב ומחכה לנו ברשת, בסמרטפון וגם בתכניות של ארגוני שמאל שונים ומפלגות שמאל שונות, הוא חמקמק יותר, מסוכן יותר ומתוחכם יותר מהאויב הפיסי שיורה עלינו מעזה או מלבנון, ובשביל לעצור את האויב התודעתי הזה שווה אפילו לכרות ברית עם מפלגה ערבית.
העניין הוא שבעיני סמוטריץ', בן גביר ואנשי מרכז הרב לא בטוח בכלל שהאויב הזה קיים, לפחות לא בפרופורציות האלה. וממילא לשים את הראש בגיליוטינת רע"מ זה הדבר האחרון המתקבל על הדעת.
כשביבי רץ בדקה ה-90 לשכנע את הרב טאו להישען על רע"מ הוא לא הבין שזה לא יזיז את סמוטריץ' ובן גביר מילימטר, כשביבי חשב בדקה ה-91 שאם הרב טאו השתכנע אולי גם הרב דרוקמן ישתכנע זה כבר היה ברור שחוסר ההיכרות של ביבי ואנשיו את עומק ההבדל בין מרכז הרב להר המור, או בין אלה הרואים בפלסטינים את האויב הראשי לבין אלה הרואים את הפוסטמודרניזם את האויב הראשי, סוללת לו את הדרך המהירה אל האופוזיציה.
הרב ספי גלדצהלר, ראש בימ"ד הרוח הגדולה
תגובות
ידוע לכל קוראי עיתוני השבת שביבי איבד את המנדט בגלל ניואנסים בתוך המגזר החרדלי. אבל, זה לא מונע מביבי, ודאי שלא מסמוטריץ, להאשים דווקא את בנט בכישלון.
לא יודע אם יש צדק מוחלט להאשים את בנו בכישלון, אבל יש קצת. לא להישען על ערבים זה מינימלי שבנט התחייב שהוא לא יעשה-אז זה שבנטמנסה לזרוק אחריות על סמוטריץ' זה סתם. הטענה שהמשא ומתן נכשל בגלל בנט קצת נכונה, כי סביר יודע שלבנט יש אופציה של ממשלת שמאל והוא מפחד מבחירות חמישיות אם היו לא היה אומר שמה שהכי חשוב לו זה שלא יהיה עוד בחירות-יש סיכוי שסער היה נכנס כי הוא היה נמחק בעוד בחירות.
אני כבר למעלה מ-60 שנה מסתובב בעולם הישיבות ובעיקר כתלמיד מרכז לפני עשרות שנים ומחובר עד היום. מעולם לא נתקלתי בשמו של הכותב הנ"ל שכותב דברי הבל. זו הבעיה הגדולה של פרחי הכהונה - הרבנים הצעירים אצלינו שידם קלה להתימר להבין כמעט בכל דבר -ציבורי פוליטי וגם הלכתי לרוב. אחת התוצאות: רוב רבנינו נשארו ללא מפלגהכלומר נטולי השפעה.
צ איך השטחיות מחריבה את עולם הרוח והאמונה............
לדידם,האתגרהלאומיהראשי המאבקעל ארץ ישראל? פשוט לא נכון לכל מי שלמד איזה תקופה בישיבה והקשיב קצת לדבריהם