המשחק הציני הבוטה שמשחקים נתניהו ואנשיו, בו יש אמת לשנייתה, אפילו לא לשעתה. הוא רע ופוגע בכל יחסי האמון בין החברה בישראל. וחבל שרבנים ואישי ציבור משחקים לפניו ולפני חלילו.

אם מנסור עבאס פסול לבוא גם בשעת הדחק בקואליציה – יהי כן, אם לא לא. אי אפשר לשכנע באותו ובמופתים שאסור בתכלית האיסור לשבת עם רע"מ, ולהזדעזע עמוקות מכך שבנט מעז להיפגש עם אותו יו"ר רע"מ ואז להגיד שמותר לשבת איתו בראשות נתניהו בגלל א', ב' ו- ג'..

אני סברתי כבר לפני שנה, שהתהליכים שעוברים ערביי ישראל אינם שונים מהתהלכים שעוברים באיחוד האמירויות, בחריין, ערב הסעודית וסודאן. תהליכים שיאמר לזכותו של נתניהו – שהוא קידם אותם, והפך את המשוואה שנירמול היחסים עם העולם הערבי קשור לפתרון הסוגיה הפלסטינית.

אבל גם היחס החשדני כלפיהם אותו מוביל סמוטריץ' הוא לגיטימי. בגלל הזהות הפלסטינית החצויה אצלם. בגלל התמיכה בטרור לאורך השנים. בגלל המון סיבות. החשדנות מובנת, ואין ערובה שזה לא יהיה תקדים מסוכן. אך צריך להיות דין אחד.  אם רע"מ פסולים – הם פסולים בכל תרחיש. אם הם ראויים לבוא בקהל, בשעת דחק כזו או אחת הם ראויים לכולם. אין הלכה שמכשירה "טריפות", שנוגעת רק לחלק מהיהודים.

הפערים בציונות הדתית

בעבר כבר חילקתי את הסיסמה של הציונות הדתית: עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל לגופים הפוליטיים, ובתי המדרש השונים. אז דובר על ההבדלים בין הרב רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ' ונפתלי בנט. כיום ישנם אותם שחקנים מלבד זה שהרב רפי התחלף בנועם – מפלגה מובהקת יותר בקשר שלה לרב טאו.

במשולש הזה של עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל – כל צד מחזיק את המוקד במשולש, עליו הוא שם דגש יותר. וכשיש התנגשות בין ערכים, זה הערך שגובר.

אצל סמוטריץ' ארץ ישראל גוברת. לכן הוא לא מוכן לשקול כרגע – אלא אם הלחצים יעזרו – הסתמכות על רע"מ. מבחינתו ארץ ישראל כי חשובה. ולכן הוא גם האגוז הקשה ביותר לפיצוח. כמובן שגם 2 הערכים השניים חשובים, אך מדובר במצב שצריך להכריע בין ערכים.

אצל הרב טאו, נועם – תורת ישראל תמיד גוברת. במאבק בגוש קטיף הם היו הכי פסיביים, בעוד במאבק על חוק הגיוס בקוליציית נתניהו והאחים בנט-לפיד, הם שברו את הכלים. ובפרשנות שלהם; גם גיוס נשים לצה"ל ויחס ללהט"בים, אלו הדברים שפוגעים בקדושת ישראל ובתורת ישראל. לכן; התורה קודמת לארץ. ולכן מבחינתם מרב מיכאלי ויאיר לפיד גרועים ממנסור עבאס.

אצל נפתלי בנט, העם קודם לארץ ולתורה. לכן הוא כעת קרוע. בין הפיוס עם השמאל, לצורך ייצוב המערכת, לבין ברית מחודשת עם מחנה הימין, שכרגע אחוז בידי נתניהו.

הוא מבין שבחירות חמישיות יכניסו את המדינה לסחרור, הוא מודע לנזק הערכי שנתניהו ואנשיו עושים ברמה הציבורית, שהמאבק שלהם הפך חזות הכל, לפני ערכי הימין, לפני כל ערך, והוא: שימת נתניהו בראש. הוא גם מבין שלולי סוגיית נתניהו, הפערים בין הימין והשמאל (מעבר לשוליים הרדיקליים), הם זניחים יחסית, ואפשר להתכנס לממשלה מתפקדת שמעניקה יציבות שלטונית. אם באמת הצדדים יתעלו לגודל השעה, ויהיה מנגנון פריטטי ששומר את בנט וסער עם יתרון שמראה את היחסי הכוחות בין הימין והשמאל בציבור.

מנגד הוא מבין את המחיר בבייס, את הניתוק האפשרי עם 30 המנדטים שהצביעו לנתניהו. הוא מבין שלא נתניהו ולא סמוטריץ', יתנו לדבר הזה לשקוע לכיוון פיוס. לכן המחיר גם כאן הוא גדול.

אבל הנזק הגדול ביותר, כפי שפתחתי את הטור, הוא נתניהו וסיעתו מוכנים להפוך כל אבן וכל נורמה. מה שמשרת את נתניהו הוא כרגע האמת. ישיבה עם ערבים כן או לא. לקיחת אחריות, טיפול בבג"צ, טיפול בטרור. חיבוק לבנט וסער. הכל מפוזיציה. נתניהו ואין בלתו. אנשים עושים את כל הטריקים והתרגילים. מפרים הבטחות שנחקקו בחוק. רומסים כל נורמה וכל דבר, בשם הישארותו בשלטון.

הרבנים ואישי הציבור רוקדים לפי האקורדים שמשמיעים נתניהו ואנשיו. עיניהם טחו מלראות את הנזק באמון הציבור שזה עושה. שהציבור שלאורך כל השנים סלד מהישענות על ערבים מבכר ערבים על פני אחיהם היהודיים. את הפתח הזה, בסולם העדפות, אתם הפעם פתחתם.