האנשים הטמאים באו אל משה ובקשו, למרות טומאתם, לעשות את הפסח במועדו בתוך בני ישראל. משה דחה את בקשתם. על ההלכה, אומר משה, אין מתפשרים. טמא לא יכנס למקדש ולא יאכל קרבן. עם כל הצער שבדבר, אתם לא תעשו את הפסח במועדו, ולא בתוך בני ישראל.

כשכל בני ישראל יחגגו, אתם לא תהיו שם. בעוד חדש תעשו את הפסח. לא מפני שאז נתיר גם לטמאים להכנס. לא ולא, טמא לא יכנס. בעוד חדש אתם תעשו את הפסח משום שאז אתם תהיו טהורים.

טעם הדבר הוא ברור: המצוות לא נועדו כדי לכבד את האדם. הם נועדו לכך שהאדם יכבד את ה', וששם ה' יתכבד. את זה לא עושים ע"י הכנסת טמאים למשכן. רק אחרי שתהיה טהור – תוכל להקריב.

אתה צריך להתאים את עצמך להלכה, ולא לצפות שההלכה תתאים את עצמך אליך.

ולמעשה, זהו המסר של פסח שני: האנשים שבאו אל משה ובקשו לעשות פסח שני, הם אנשים שהיו להם סבות מאד מוצדקות למה לא לעשות את הפסח. מבחינה הלכתית הם היו מכוסים לגמרי. כבר היה להם ביד כרטיס כניסה לגן עדן גם בלי המצוה הזאת. הם יכלו בקלות לומר "אשרָי, אנוס אני". או לומר: "ב"ה היום כולנו טמאים מתים, ולכן לצערנו, בעוונותינו, בחטאינו ולמרבה המזל אנחנו פטורים מקרבנות. שלום ולהתראות". אבל לא, הם לא ויתרו. לא עניין אותם שיש להם תירוץ.

הם התעקשו לקיים את מצות ה'. ה' אמר לעשות פסח – והם יעשו. הם ימצאו את הפתרון.

אם הם מחפשים היתרים והקלות – היה להם. אבל זה לא מה שהם חפשו. הם חפשו איך לא לסמוך על היתרים והקלות, אלא לקיים את המצוה.

השאלה היא תמיד מה אתה רוצה. האם אתה רוצה לעשות את רצון ה', או שאתה רוצה לצאת בסדר. האם אתה רוצה למלא את תפקידך בעולמך, או שאתה רוצה שיהיה לך תירוץ מוצדק למה אתה בסדר.

פסח שני הוא חגם של אלה שרוצים למלא את תפקידם. אלה שבאו לעולם כדי לקיים את התורה ולא כדי שיהיה להם תירוץ מוצדק למה הם לא קיימו.פסח שני הוא החג של אלה שלא עושים אידאולוגיה מהחולשה שלהם ומהקושי שלהם אלא להפך: מתגברים על הקושי ומקיימים את מצוות ה'.

 

הרב איתי אליצור, ארגון חותם