בשבח זכות הצעקה
יוסף חיים ברנר לא חפץ בתפקיד פוליטי או מנהלי, ולא הוצע או נבחר כציר לוועידה; אלא שהיה אורח מכובד ואהוב בדיוניה הסוערים, שעסקו בשאלות ייסוד וראשית הדרך. באחת מהישיבות, הרים לפתע ברנר את ידו ופנה בזעף אל אחד הדוברים: "אבל מה יש לך לומר לעצם הדבר?!"
יושב ראש הישיבה העיר לברנר: "חבר ברנר, אינך ציר. אין לך רשות הדיבור."
וברנר ענה: "רשות הדיבור אין לי. אבל זכות הצעקה יש לי".
כשנתקלתי בביטוי זכות הצעקה. הבנתי שי.ח. ברנר טבע ביטוי שנכון גם 90 שנה אחרי.
ברשומה זו ברצוני לתת את הדעת על היותי אדם שותק בעזרה בבית הכנסת. אנחנו פוקדות את בית הכנסת בימי שבת. מקשיבות לדברי התורה קשב רב. ואין זה משנה מי הדובר אוזנינו כרויות אל דבריו. לאורך השנים אני מקשיבה קשב רב לשיחות בענייני פרשת השבוע, במקומות בהם נהוג ומקובל להסיט את הוילון, אני זוכה לראות את פני הדובר ואם לא את פניו את בבואת פניו.
אבל לאורך השנים קרו מספר סיטואציות בהם לא יכלו אוזניי לשאת את הציפיה המונחת שאשתוק.
בבית הכנסת בצפת חזרתי 100 שנה אחורה
בחג פסח האחרון התארחתי בעיה"ק צפת. בערב החג התפללנו באחד מבתי הכנסת בעיר העתיקה בקרית האמנים. בית כנסת שרוחו של הרב קרליבך שורה בו. על כן חשבתי שיש מקום מכבד לנשים. התפלאתי מאוד כשהאדם שדרש בערב שבת בין קבלת שבת לתפילת ערבית דיבר בזכותן של נשים אך רק בדגש על הזכות הגדולה שיש להם לשלוח את בעליהם לבית הכנסת ולבית המדרש.
הוא דיבר בהתרגשות רבה על נשים שמוסרות נפשן אף בימי החול ומאפשרות לבעליהם להתפלל גם מנחה ומעריב ללא כל בקשה או דרישת עזרה בעבודות הבית ובטיפול בילדים על אף שאלו הם שעות ההמולה והלחץ. וחזר וחתם בכך שזו זכות גדולה ואנחנו צריכות להודות עליה ושהלוואי ונזכה כולנו לשלוח את בנינו ללמוד תורה ושהשכר על כך לנשים רב הוא.
בבית הכנסת שהו נשים צעירות. בעלות תשובה אולי. ואני פשוט הרגשתי שזה מסע אחורה בזמן למאה הקודמת, זה היה נשמע אנכרוניסטי. הגבהתי את קולי ואמרתי הלוואי שנזכה גם אנחנו ללמוד תורה ושזה דבר בעל ערך גדול בפני עצמו.
אני לא שמחה בסיטואציות האלו. הלב שלי דופק מהר. וזה מביך במידה מסוימת. אבל איני יכולה לשתוק ויותר מכך אני מרגישה מצווה לדבר.
אישה צריכה לשתוק את עצמה לדעת
נתקלתי הבוקר בזכות הצעקה של ברנר, והבנתי שהקריאה שלו נכונה למצבים שונים ואפשר לאמץ אותה בשיח שלנו על מקומן של נשים בבית הכנסת. אני מדברת על אלו הלא קרואים שמוזמנים לקחת חלק בתפילות בית הכנסת אך מתבקשות באופן בלתי רשמי כזה או אחר לשמור על זכות השתיקה. להיות אילמות מאחורי המחיצה.
לפעמים אני חושבת איך ייתכן שכל בר בי רב ידרוש דבר תורה בין מנחה למעריב. בין אם הוא סיים שנת מכינה בודדת ובין אם למד יותר בעוד אישה יכולה להיות למדנית כזו שהקדישה את מיטב שנות בחרותה ללימוד התורה ויהיה עליה לשבת מאחורי הפרגוד, ולשתוק. לשתוק את עצמה לדעת.
כשיצאנו מבית הכנסת אמר לי בני הגדול. איך ידעתי שתעני לו. זה היה כה מתבקש. חששתי שבני משפחתי יחושו מבוכה ואולי כעס שאני בכלל אורחת שם ומה אני מגביהה את קולי מהעזרה. מחוצפת. שמחתי שדבריי התקבלו בנעם ואהדה.
בנות גידלתי ורוממתי. אך יותר מכל הענקתי להן את הרשות. גם אם לא לדיבור, בהשראת לי.ח ברנר את הזכות לצעקה.
תגובות
כדאי לך לטפל ברגשי הנחיתות שלך כל הפמיניסטיות עם בעיות נחיתות, קצת כבוד עצמי שלך כאישה
בושה וכלימה , צודק, וגם עיתון סרוגים מגדיל עשות ומפרסם הבלים אלו. מענין מה יהיה השלב הבא באבולוציה הפמיניסטית...
לגמרי קחי פסיכולוג, ויפה שעה אחת קודם.
האישה הזו היא אדם, לא חפץ ולא חיה באיזה זכות אתה מדבר אליה ככה? אתה בכלל מבין מה זה להיות במקום שאומר שכל הערך של בעולם זה לא לבקש מבן הזוג עזרה בקיפול כביסה???
זכות הצעקה אם באמת כואב לך המעמד שלנו הנשים - נראה אותך באה לכותל לצעוק על הרפורמיות שמבזות אותנו, שלוגעות על האמונה שלנו, שנלחמות נגד קדושת המקום הקדוש היחיד שפתוח בפנינו. כי אם זה כל כך מפריע לך שאין מספק הערכה ללימוד התורה של הנשים - אדרבה, נראה אותך זועקת על הפגיעה בעולם התפילה שלנו. על כך שבאים ומחללים דווקא את קדושת המקום הקדוש של הנשים - שפוגעים ברגשי הדת שלנו - שפוגעים באמונה שלנו - שפוגעים בחיבור שלנו אל הקבה.
.
כשבא איזה גוי עם צלב גלוי על הצוואר ושם פתק בכותל זה לא פוגע. כשבאים מאות חיילים לעשות השבעה עם משפחות שלא לבושות בצניעות זה לא פוגע. אבל כשבא קומץ של נשים להתפלל תפילת ראש חודש ולקרוא בתורה, זה פוגע??
הר הבית פתוח בפנינו, רק צריך להגיע קצת קודם. תצעקי על בזוי המקום הקדוש ביותר - ולא רק על קיר התמך. בואי, יש שחרית ומנחה כל יום, אחרי טבילה כהלכתה. גדלי את רגשי הדת שלך, את האמונה שלך, את החיבור שלך לה'. השאירי אותן לשיר ולהפגין בפני קיר. עלי ההרה מקום בו שיכן ה' את שמו הגדול. בואי
קול באשה יותר מבקיעת רקיעים אם קול שופר בוקע רקיעים, מה על קול באשה הפנימי שמוציא את אשר על ליבה? וליבה, האם צריך להיות שותף לזרים חיצוניים?!