מאמרו של ר' יעקב הימן נ"י שנכתב כתגובה למאמרו של כבוד הרב יצחק נריה שליט"א, מעורר שאלות רבות לדיון, וננסה לעמוד על כמה מהן:

מצות מורא מקדש

בשנים האחרונות מופצת הטענה (המודגשת גם בכותרת מאמרו של הימן) כאילו מצות מורא מקדש מתקיימת רק בהר הבית, ורק אם נכנסים פנימה בטהרה ובמורא (לאחר הסרת הנעליים וכדומה) – אז מקיימים את המצווה, ולא בעמידה מבחוץ.

אך מדובר בטעות. ברמב"ם מפורש שמצות מורא מקדש כוללת הימנעות מכניסה להר הבית מפני הטומאה, וזה לשונו: "אף על פי שהמקדש היום חרב בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו, לא יכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם" (בית הבחירה ז, ז). מבואר שבעל קרי שנמנע מלהיכנס להר הבית מפני הטומאה מקיים מצות מורא מקדש.

הראי"ה קוק (משפט כהן סי' צו) העמיק בנקודה זו וביסס אותה, ונצטט מעט מדבריו:

"על ידי מה שאנו נזהרים מלהתקרב בהיותנו טמאים אל המקום הקדוש הרינו מקיימים מצות מורא מקדש, והוא יותר יקר מאותה היראה הבאה בדרך קירוב בעת שאין אנו מוכשרים לו… אין פלא אם תחת להתנהג עם המקום הקדוש בדרך גסות וכניסה של טומאה… הרחיקו אותנו חז"ל מלהתקרב אליו, אפי' לשם רינה ותפילה, שאין הריווח הזה כלום לגבי ההפסד של גסות הלב במקום המקודש הזה".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

תפילה מול מקום המקדש בהר הבית (צילום: חיים קרויזר/מטה ארגוני המקדש)

תמונות בהר הבית

אסור להיכנס להר הבית, או ללכת בו מפינה לפינה, לשם טיול או לשם הנאה מיופיו. כמו כן, אסור לאדם להשתמש בהר הבית כתפאורה ו'רקע' לתמונתו (מקורות בדברי הפוסקים והראשונים לקביעות אלו ניתן למצוא בחוברת 'ומקדשי תיראו', גיליון 2, עמ' 27-28, ובספר 'אל הר המור', מהדורת תשע"ג, עמ' לד-לז, וקיג). קל וחומר שאסור להצטלם 'סלפי' על רקע הר הבית, ובפרט אם הגב מופנה למקום המקדש (לפי הרדב"ז) בבחינת "ואחוריהם אל היכל ד'".

ובכלל, מצות מורא מקדש עניינה – לירא ממי ששיכן שמו במקום הקדוש הזה, ולעובדו מתוך התכנסות פנימית, ולא לעסוק בהחצנה ובשמירת מזכרת מהממת להראות לחבר'ה.

תוצאות

העולים להר הבית מתארים בהתלהבות את הישגיהם: המשטרה מאירה להם פנים, איננה מאפשרת להציק להם, ולאחרונה אף מאפשרת תפילות במניין בהר הבית. – אך צריך לדעת שבמקביל הערבים מעמיקים את אחיזתם בהר הבית: בשלושים השנים האחרונות, בהם החלה תופעת העלייה ההמונית, נבנו בהר הבית יותר מסגדים מאשר נבנו בו באלף השנים שקודם לכן! גם בימים אלו נבנה מסגד נוסף ברחבת שערי הרחמים. לנגד עינינו מתקיימים דברי ספר חסידים: "שום חילול בקודש לא יהיה, אם לא יהיה תחילה ע"י יהודים". "כי לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ה' עד שנהגו בו ישראל".

הרב בנימין הרלינג זצ"ל הי"ד

היות והוזכר הרב הרלינג, וזהירותו מלעלות להר הבית, נוסיף שכל מי שהכירו יודע שבכל אורחותיו היה זהיר להמשיך את מסורת התורה וההלכה, תוך נאמנות לפסקי רבותיו הרצי"ה קוק והרב אברהם שפירא זצ"ל, ושמירה על מנהג ישראל מדורי דורות, בישרות בענווה. מתבקש מאליו שגם בנוגע לעלייה להר הבית ימשיך את מסורת ההוראה של חכמי ירושלים לדורותיהם בכלל, ורבותיו הרצי"ה ור' אברום בפרט, וימנע מלעלות להר הבית.

מעבר לנאמנותו לפסקי רבותיו ולמנהג ישראל, נמצאת בכתביו גם התייחסות עקרונית לסוגיית הר הבית ולדרך בה נקדם את הגאולה, את בניין המקדש ואת ריבונות ישראל בהר הבית, בחכמה (ולא בפזיזות, בקלות דעת ובכוחנות). נצטט כאן מעט מדברים שכתב לגבי לנושא מעשי אחר (פיצוץ המסגדים בהר הבית), הנוגעים לנושא שלנו ('כיבוש' הר הבית) ופורסמו בספר הזיכרון לדמותו:

'הרב קוק זצ"ל כותב בעולת ראיה (ח"א עמ' רלג) על ההבדל בין ה'נצח' וה'הוד'… ירושלים עניינה ממלכתיות ישראל, לכך יש להגיע בדרך של ניצחון והתנצחות, מאבק עם הכוחות המתנגדים, ואף מלחמה בעת הצורך; אך בית המקדש, שעניינו "גילוי רוח ד' אשר על ישראל"… בו "אין תכונת הפגישה של התנגשות להתפשט בכֹחו [כי לא נצטווינו לשאת חרב ומלחמה]" וכו', עיין שם בדברי הרב.' (איש ימינך, עמ' 374)

'כל מעשה בהר הבית, אי אפשר לנתקו מעניין בית המקדש, ולכן הוא צריך להיות בדרך ה"הוד".' (עמ' 377)

'כאשר על פי ההיגיון הנגלה, כלומר: שורת הדין ההלכתית, בלא להסתמך על מקורות נסתרים ולא על מחשבות שאינן על פי ההלכה, אין מקום לעשייה פיסית בעניין מסוים, הנוגע למהלך הגאולה, חייבים לעבור למצב של צפייה הבאה לידי ביטוי בתפילה, בערגה ובחינוך להמשך הצפייה… אך, לאמיתו של דבר, יש הרבה מה לפעול בחיזוק הממלכתיות והעלאתה לדרגה של התקרבות לקדושה, ומתוך כך לפעולה בצורה הנכונה.' (עמ' 378)

'הניכור להר הוא תוצאה מהניכור לרוח ישראל בכלל, ואי אפשר להתגבר על הניכור לרוח ע"י ביטול מלאכותי וחיצוני של הניכור להר, – כי אם להיפך.' (עמ' 340)

'ואמר פעם אחד מגדולי החסידות, שהצעקה הגדולה ביותר היא אותה צעקה השואפת לפרוץ ממעמקי הלב בכל עוז, אך האדם כולא אותה בתוכו, מתוך ידיעה שטרם הגיעה שעתה להתגלות; ואדרבה, מתוך התגברות זו תצא בעז"ה הקריאה הגדולה בבוא זמנה, ב"הוד" ובהדר, ותחולל מעשים גדולים, ותעורר נשמות נדכאות לתחיית אמת ולצפיית ישועה שלימה בבניין שלם.' (עמ' 375)

דומה שהמתבונן בדברים שהובאו יבין את שיטתו האמיתית של הקדוש המופלא הרב בנימין הרלינג זצ"ל הי"ד, שלא רק המשיך את מסורת רבותיו, אלא אף העמיק להבין ששורש המאבק צריך להיות בחיבור כל ישראל לרוחו הפנימית, מתוך כך יבנה המקדש, ולא ע"י מלחמה, 'כיבוש' ומאבק עם הגויים.

==

הרב נתנאל צור הוא חבר ארגון מורא מקדש.