אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

צחוק בצד: הליצנים הרפואיים במחלקות הקורונה

דוש לוקח איתו את יהודה ברקן, אותו הצחיק רגע לפני שחובר למכונת ההנשמה, אוליב למדה שיש משהו משחרר כשמוותרים על מפוחית ואף אדום - הליצנים הרפואים בחזית הקורונה

צחוק בצד: הליצנים הרפואיים במחלקות הקורונה
  דוש בבית החולים הדסה צילום: JusTDuSHiT#

"דוש ודויד כבר התחברו ביחד לאותו מסלול חיים" מספר דויד בראשי ליצן רפואי מזה 18 שנים בבית החולים הדסה, כזה שנתקל כבר בכל סוגי המטופלים, יודע מתי הכניסה לליבם סלולה לו והיכן הוא צריך להיזהר, הוא אף היה במשלחות הומניטריות לאזורים מוכי אסון כהאייטי אך את האתגרים שהביאה עמה הקורונה, בינהם להצחיק מאושפזים כשהם רואים את פניו מבעד למסכה וסרבל, הוא חווה השנה לראשונה.

עוד באותו נושא

מתי מותר לצאת מהבית? ההנחיות המלאות לפורים

'דוש' הוא ליצן עובד, בעבודה שהולכת איתך הביתה, עם החוויות שלעיתים לוקח ימים ושבועות לעבד, עם הודעות ממשפחות של מטופלים, לעיתים כאלה שהלכו לעולמם.

כחלק מעמותת "רופאי חלום" המפעילה ליצנים רפואיים ברחבי הארץ, אליה משתייכת גם איריס ליה סופר המכונה 'אוליב אמלה' שעובדת מזה 6 שנים בבית החולים ספרא לילדים תל השומר ואף אחראית על צוות הליצנים הרפואיים שם, הם שניהם פוקדים את מחלקות הקורונה לצד המשך העבודה 'השגרתית' במחלקות הרגילות

הליצן הרפואי דוש בבית החולים הדסה (צילום: JusTDuSHiT#)

איך אפשר להצחיק מבעד למסכה?

דוש: "הליצן יודע לקחת כל כשלון וכל אסון ולעשות ממנו שמחה וששון. כל מגבלה היא סוג של מעלה, מאתגר אותך לעבוד עם המגבלה זה נורמלי אבל הליצן הוא לא נורמלי הוא ליד הנורמליות, שהכל חלק וזורם זה לא מעניין לו. לכן האבסורד הזה של הרצון לנגן במפוחית או לנפח בלון הופך פתאום להומוריסטי. אני יכול לעמוד מול ילד ולצעוק לו 'אני מחייך עכשיו אתה פשוט לא רואה את זה' וזה מאוד מצחיק הגילוי לב הזה"

הליצנית הרפואית אוליב בבית החולים ספרא לילדים תל השומר (צילום: פרטי)

אוליב: "המזל היה שזה הגיע בהדרגה, בהתחלה לקחו לנו את הפנים ועדיין נשאר לנו הבגד במקביל לקחו את האביזרים אחר כך שנכנסנו לקורונה בכלל זה היה לבטל כל סממן שלנו, כשלקחו את האף האדום זו הייתה המכה הכי מוחצת. היינו צריכים להישען על האישיות. למדתי על עצמי דרך העבודה הזו שהליצנות היא דבר פנימי וזה היה אפילו משחרר לא להישען על כל הדברים שאני מכירה ובורחת אליהם תמיד אלא לעמוד אני והפנימיות שלי מול הילד."

אתם נכנסים למחלקות הקורונה עטופים בסרבלים כמו כל אחד מהצוות הרפואי, מזהים אתכם כליצנים רפואיים?

דוש: "בהתחלה שהייתי לקראת כניסה לקורונה הבאתי הביתה סרבל ונתתי לבת שלי לקשקש עליו כמה שהיא רוצה, הגעתי איתו לבית חולים שמתי על עצמי עוד מלא מדבקות וכמובן שחטפתי שוק מטורף כי אצלי הסילואט של הליצן הוא אחד הדברים הכי חשובים, ככה מזהים אותי, מכל זווית 360 מעלות. אני תמיד אומר שאתה צריך להראות מאוד מעניין כדי שהבן אדם הכי רחוק ירצה להתקרב ואז באה הקורונה ומכניסה אותך לתוך סרבל ואני אומר לעצמי זה לא זה, חסר לי, אני נראה כמו כולם ואז פתאום עברתי ליד מיטה שהיו צריכים להחליף חיתול לאיש מבוגר, אז שמתי חיתול על האוברל ושמתי מדבקה באמצע החיתול ואז כולם התחילו להבין שזה הליצן. לאט עם הזמן השתדרגתי והדרכתי גם ליצנים איך להכין תלבושת שנשארת במחלקה ויש עכשיו גרדרובה שלמה של בגדי ליצנות במחלקת קורונה"

בתוך העצב אתה פרק שמח, הליצן הרפואי דוש (צילום: JusTDuSHiT#)

אוליב: "אני פשוט לקחתי אל בד ויצרתי לעצמי תלבושת שאפשר לזרוק בסוף הביקור. אוליב נורא מאופיינת בפפיונים אז היה לי פפיון לראש, חגורת פפיון, לקרסוליים, הכינו לי גם מדבקה שרואים איך אני נראת והייתי מדביקה על הסרבל בהמשך ויתרתי על האיבזור החיצוני ונשארתי רק עם התמונה שלי בלמינציה. בהתחלה זה באמת היה מאתגר. לקח לילדים זמן להבין שאני לא רופאה. כי כולם בעצם התחילו להראות אותו דבר. קרה מקרה עם ילדה שאיך שראתה אותי היא ברחה לאמא שלה מאוד נרתעה. פשוט נעמדתי בכניסה לחדר והתחלתי לאט לאט להכנס, להסביר מי אני ובעצם להשתמש בכלים הליצנים האפשריים לי שהם הגוף שלי, הדיבור שלי והאנרגיה.

נשארה רק עם התמונה בלמינציה, הליצנית הרפואית אוליב (צילום: גיל כהן מגן)

העבודה עצמה השתנתה בעקבות הקורונה?

דוש: "אני הליצן הראשון בארץ ובעולם שנכנס לתוך מחלקות הקורונה, התעקשתי זה היה לי פשוט חשוב, אני חייב לפרגן פה להדסה שסומכים עלי ויודעים שאני חלק מהצוות. בכל השנים שאני עובד אפשר להגיד שיש לי שני אוטובוסים של ילדים ומבוגרים שנפטרו במהלך השנים שאני עובד בבית החולים אבל בקורונה הכל אינטנסיבי בווליומים יותר גדולים וכשהתחלתי להתעקש להכנס בסופו של דבר אמרו יאללה, עברתי את כל ההדרכה וליווי צמוד של אחות מקסימה בשם קרול סלמה ממחלקת זיהומים שעזרה לי ומלווה אותנו עד היום את הליצנים."

בקורונה הכל אינטנסיבי, הליצן הרפואי דוש (צילום: JusTDuSHiT#)

אוליב: "האמת מבחינתי אני לא רואה שום הבדל, מה שאנחנו עושים לא השתנה, אולי קיבל יותר מקום. עד לפני הקורונה אנחנו הינו חלק מהצוות משתתפים בפרוצדורות ומשתמשים בכל ארגז הכלים שלנו. שהגיעה הקורונה אני חושבת שהנפש של האדם נהייתה עוד יותר זקוקה לאיזה שהוא מגע שונה, יחד עם כל ההגבלות וההנחיות, אני חושבת שזו הייתה נקודת אור של הרבה אנשים, בעיקר של הצוותים. אם עד עכשיו היינו למטופלים ולהורים אני מרגישה שבתקופת הקורונה גם הצוות מאוד מקבל ליצנות רפואית, נתמך, הצוותים מאוד מאוד רגישים הם נמצאים בעומס מטורף."

כשלקחו את האף האדום זו הייתה המכה הכי מוחצת. הליצנית הרפואית אוליב (צילום: פרטי)

דוש: "לפעמים משפחה יושבת בבית ומקבלת פתאום סרטון מהאבא או מהאמא שמאושפזים בקורונה, סרטון קורע מצחוק עם שני ליצנים שמשתוללים בחדר, לפעמים בן המשפחה רדום ומונשם והמשפחה נקרעת מצחוק מהסיטואציה. אלה דברים שאנחנו עושים אותם בהשראה של העבודה הרגילה במחלקות כמו טיפול נמרץ. תמיד מפתיע אותי שאני יכול להכנס לחדר שהתינוק מורדם מונשם ולידו זוג הורים צעירים, סיטואציה מאוד אמוציונלית ואתה אומר בשיא האדישות מה 'לעזאזל קילקלתם, למה לא קראתם את ההוראות' ויש מן שחרור של צחוק"

במפגשים שלכם עם מטופלים לאורך השנה הזו יש אירועים שנחרטו במיוחד?

דוש: "הייתה לי הזכות הגדולה לברך ולהוקיר תודה בשם כל הליצנים ליהודה ברקן. יהודה ברקן הגיע לאשפוז ממש בשלהי היום הולדת שלו ושמענו שהוא מאושפז אני והקולגה שלי 'שפכטל', נכנסנו אליו ממש רגעים ספורים לפני שהעלו אותו על מכונת הנשמה והרדמה והוא מאוד התרגש לראות שני ליצנים. הגעתי ואמרתי לו בשביל המון ליצנים ההשראה היא צ'רלי צ'פלין אני יותר צ'רלי וחצי אני ליצן ישראלי אני למדתי ממך ומהסרטים שלך המון וזה כבוד גדול שלנו לאחל לך בריאות והחלמה מהירה. התרגשנו בטירוף, גדלנו על הסרטים שלו ויש בהם המון ליצנות ואני גם גר בעג'מי בבית שמופיע בצילומים שגם על זה דיברתי איתו והוא היה מקסים ואמר לנו שאני יוצא מכאן אני רוצה שתבואו ונעשה שיעור משותף על שמחה על הומור על תורה ואמרנו לו נעשה קרנבל נעשה חגיגה בסנוקר, משחקי מילים שהצחיקו וריגשו. הבת שלו הייתה איתנו שמה ופקדנו את מיטתו כל פעם שנכנסנו למחלקה עד שהוא החליט שהוא ממשיך הלאה וזה היה מאוד עצוב המשפט הזה שאמרתי לו על צ'רלי וחצי ילך איתי הרבה."

כתף לכתף כאיש צוות, הליצן הרפואי דוש (צילום: JusTDuSHiT#)

אוליב: "היום חשבתי על זה שהמידה בה דברים נשארים איתי תלויה גם במקום בו אני נמצאת בחיים ולרוב אני מאוד שמחה להיות נקודת אור ברגע חשוך ומרגישה שזו זכות עבורי וחסד.

היה לי השבוע מפגש מאוד טעון במרכז לטיפול תומך לחולי סרטן. לקחו לנו בקורונה הרבה דברים כמו לשבת ליד ילד ללטף אותו, שהוא יראה אותך ומצאתי את עצמי יושבת מול מישהי שלוותי הרבה זמן והיא ממש היום מחר תמשיך הלאה והבנתי שכל מה שיש לי מולה זה הלב שלי, אין חפצים ופתאום קלטתי שהקשר עם אנשים נהיה אחר. אני ליצנית מאוד וורבלית אבל שמתי לב שהקשר השנה נהיה יותר אינטימי. כל מה שנותר זה לשבת עם הילדה והמוזיקה שנהייתה חלק מאוד גדול בעבודה שלי כרגע, וזה נגע לליבי האינטרקציה הזו איתה.

אם אני אתייחס ספציפית למחלקת קורונה, באמת מרגש שהבנאדם מצליח לראות אותך מעבר לכל הלבוש, לכל הסרבל ויש איזו תחושת אחדות כזו. נכנסתי יום אחד לחדר שישבו בו ילדה ואמא שלה כי להורים אסור בעצם לצאת ושיתפתי את הילדה בקושי שלי להיות בסרבל וכמה חם לי, אמרתי לה תראי איך אני נראת אני גם לא רואה כלום, באמת זה היה בהתחלה ולא הייתי מודעת לזה שיש מדבקה על השקף שגרמה לי פשוט לא לראות, הילדה כל כך קיבלה אותי הייתי אצלה המון המון זמן, דיברתי למצלמה שהייתה לה בחדר על כל מה שאני מרגישה והילדה שיתפה ברגשות שלה וזה עשה הרבה איוורור לשתינו, אני בדמות של הליצן והיא מהצד שלה"

דוש: "בשביל כל העולם אני סתם מישהו ולפעמים בשביל סתם מישהו אני כל העולם. בראש השנה הגענו הליצנים עם ברכות שכתבו ילדים ממחלקות האשפוז הרגילות והיה אדם מבוגר, בגיל של אבא שלי שהיה גם חולה אונקולוגי וגם אושפז במחלקת הקורונה. בדיוק שנכנסנו לשים לו את העוגה בחדר הוא יצא מהשירותים ובירכנו איתו ברכת 'אשר יצר' וצעקנו ארבעה ליצנים בקולי קולות אמן!  לימים הוא עבר למחלקה אחרת, אז התחילו להכניס משפחות ואנחנו הליצנים הכנו אותם ביחד עם העובדות הסוציאליות, עזרנו להם להתמגן ושיחררנו להם את החרדה ויצא שגם הייתי פוגש את אשתו והבנות שלו נכנס איתן כשיכולתי והוא גם כמו יהודה ברקן נכנס לי ללב. המצב שלו נהיה מורכב ואני זוכר את היום הזה שהודיעו לי שהמטופל החביב שלך נפטר. היה לי את הווטסאפ של אשתו כי הייתי שולח לה סרטונים שלו והתלבטתי אם לכתוב משהו, כי אני כולה ליצן שפגש אותם, זה לא ילד במחלקה אונקולגית שאתה מלווה שנים ויודע בדיוק איך להתנהג. למחרת בבוקר היא שולחת לי הודעה, כמה שמחתי אותם, כמה גרמתי להם לחייך ברגעים הכי קשים, היה לי צמרמורת. שלחתי הודעה שאני משתחווה אליה איזה אשה היא שמתוך היגון והצער, מתוך השבעה היא מוצאת זמן לכתוב לליצן. זה משהו שאתה הולך איתו, שבתור סיפור עצוב אתה פרק שמח של הרבה אנשים"

המשפחות שלכם לא פוחדות שאתם נכנסים למחלקות הקורונה?

דוש: "כל עולם התרבות מת, הליצנות הרפואית בבתי החולים נכנסת לאתגר חדש ואני מאתגר את הליצן שבי להכנס למקומות הכי מסוכנים. המשפחה שלי יודעים שאם אני מחליט משהו 'אנא כורדי' אני הולך איתו עד הגג. אם אני רואה את הרופא שאני עובד איתו כבר מלא שנים ויש לו ילדים בבית ואשה ויש לו הורים נכנס לתוך ה'זון' המטורף הזה – אני כתף לכתף איתו כאיש צוות נכנס גם כן. אתה שם את הפחד בצד ובאיזה סטייט אוף מיינד של שליחות והשליחות מגנה עליך מכל מיני שוקים וטראומות שמחלחלות"

זו הסיבה לשמה הגענו, הליצנית הרפואית אוליב (צילום: פרטי)

אוליב: "נראה לי טבעי שבפרוץ מגפה הליצנים ימשיכו לעשות את התפקיד שלהם. לא פחדתי לא התלבטתי, הרגיש לי יותר נח לשמור על המשפחה ולא להיפגש אבל על עצמי לא הייתה לי בעיה, נראה לי זו בדיוק הסיבה שלשמה הגענו, אם לא במקרים האלה אז מתי כן."

אתם חיים את פורים כל השנה יש בכל זאת משהו מיוחד ביום הזה?

דוש: "השנה הכל קצת שונה כי אין מסיבות גדולות בבית חולים, הכל מאוד מצומצם ונמדד בדחילו ורחימו אבל אנחנו הליצנים לא וויתרנו, הגענו למחלקות הקורונה ארבעת הליצנים של עין כרם מחופשים, עם תרומה של מאה משלוחי מנות וצעצועים, עשינו את המינימום שבימים כאלה זה באמת המקסימום"

אוליב: "כל שנה יש התייעצות עם הילדים למה אני אתחפש, הם אומרים תתחפשי לליצנית ואני מסבירה להם שאני כבר ליצנית. אני רואה את אוליב כבנאדם לכל דבר שבפורים מתחפש"

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו