כיפורים הוא רק כמו פורים?! לעומת יום הכיפורים, פורים הוא חג של הגוף – אכילה ושתייה "עד דלא ידע". מי חשוב ממי? הגוף או הנשמה? לכבוד פורים מכון ידעיה והאתר לדעת להאמין משתפים בסרטון של הרב ניר מנוסי

הרב ניר מנוסי – גוף קדוש?

בפשטות, התשובה לשאלה מה יותר חשוב, הנשמה או הגוף, צריכה להיות – הנשמה. הגוף הוא חומרי, ארצי. אם אדם מזדהה עם הגוף שלו הוא מזדהה עם הצד החיצוני והירוד שלו, והוא מזהה את עצמו עם הקניינים שלו, ומילוי התאוות שלו – ולכן, אדם צריך להבין, שהוא לא גוף שיש בתוכו גם נשמה, אלא הוא עצמו נשמה, יצור רוחני. מה שבאמת מעניין את הנשמה של האדם וממילא גם אותו עצמו, אלו דברים פנימיים ועמוקים יותר, ואותו האדם שוכן בתוך הגוף. הנשמה היא אור, והגוף הוא הכלי שמכיל את האור.

זו התשובה לשאלת היחס בין הגוף לנשמה במישור הראשוני שלה. אבל כשמעמיקים יותר, תורת הקבלה מפתיעה אותנו וטוענת שאמנם כך זה במישור הנגלה של המציאות, אבל כשעוברים למישור הנסתר של המציאות, אז מסתבר שהגוף גבוה בשורשו מהנשמה. בלשון הקבלה: שורש הכלים גבוה משורש האורות. מדוע? להזדהות עם הגוף, זה לא נכון. אבל גם להזדהות עם הנשמה, בניתוק מהגוף, בריחוק מהגוף, בניכור לגוף – זה דבר מאד גרוע.

כל התפקיד של הנשמה, הסיבה שהיא ירדה לעולם, היא כדי לקדש את הגוף, להתלבש בתוך הגוף, לברר אותו, להגשים את כל הייעוד שלה בתוך הגוף. יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא. כתוב שהקדוש ברוך הוא התאווה שתהיה לו דירה דווקא בעולמות התחתונים. זה כל הייעוד שלנו. לכן השאלה היא פחות השאלה מה יותר חשוב ממה, כי במובנים שונים כל אחד מהם יותר חשוב מהשני.

השאלה היא יותר שאלת השלבים: בשלב הראשון, האדם צריך להתעלות מעל הגופניות שלו, ולא להזדהות איתה; בשלב השני הוא צריך להזדהות עם הנשמה שלו, עם צד האור שבו ולא עם צד הכלי, אבל בשלב הבא הוא צריך לחזור, הפעם ממקום מזוכך ונבדל יותר, שפחות מזוהה עם הגשמיות, אלא באמת בא להתעניין מתוך אכפתיות ורצון לפגוש ולתקן את המישור החומרי. ודווקא מהמקום היותר זך וגבוה הזה, האדם חוזר למישור החומרי והארצי, אחרי שהוא למד להזדהות עם הנשמה שלו.