אומרים שלכל אשה יש את החרטה על העוד ילד שהיא לא עשתה, אולי זו הסיבה שהקורונה שמאיימת על שלום האנושות הפכה באופן פרדוקסלי לזרז של ילודה וכן… גם אני 'נפלתי'.

הקטנה שלי בקיץ תהיה בת חמש וכשחשבתי לאורך השנים אם אני מסוגלת להתמודד עם הריון נוסף הפחדים שעלו לי היו 'אנוכיים' מעצירה בקריירה ועד לחוסר חשק להשמין, אבל באף תרחיש 'איימים' שציירתי לעצמי לא חשבתי על חודשים רבים בהם אמנע ככל האפשר ממפגש עם אנשים, שכן כל אדם במגפת הקורונה הוא ה'רוצח' הפוטנציאלי שלי.

כמי שעוסקת בתקשורת ודיגיטל, לא הצלחתי להרחיק את עצמי משידורי החדשות, מכל פוש שיוצא על הריונית בטיפול נמרץ, מעובר מת שהתגלה עם קורונה (היום).

כשדיברו על חיסונים אי שם בתחילת הקורונה, עדיין לא תכננתי הריון, וכמובן שהיה ברור לי שלא ארוץ להתחסן בחיסון שנשלף מהשרוול… והנה שנה אחרי ואני מחכה לחיסון השני אחרי שעשיתי את הלא יאמן מבחינתי והתחסנתי בשליש השני להריון.

צריך להבין, שאני בנאדם מאוד רציונלי, ממש לא מתנגדת חיסונים, כשטסתי לפני אי אלו שנים למרכז אמריקה השלמתי סט שלם לפי הספר, אבל טפו טפו טפו (רציונלית כן?) אני לא יודעת מה זה שפעת, מעולם לא התחסנתי ואקמול אני לוקחת אחרי לידות ו… זהו בערך.

התלבטתי קשות על החיסון, צפיתי בכל שידורי הלייב עם מיטב הרופאים, גם בארץ גם בחו"ל, קראתי כתבות בTIME, התייעצתי עם כל מי שנוגע בדבר והמסקנה שלי הייתה… אין להם באמת מושג.

הם עשו את המקסימום לוודא שהחיסון בטוח אבל רק ימים ושנים יגידו וההחלטה היא עלי. ואני החלטתי ללכת על זה.

כי אפשר 'למות' מחוסר אינטראקציה עם אנשים ואפשר למות בפועל רק ממשלוח של טייק אווי שהביא לך קורונה עד לדלת. על אנשים ויתרתי, הג'אנק היה גדול עלי וכך הגעתי ביום בהיר אחד לפני מספר שבועות למרכז החיסונים הקרוב למקום מגוריי, ללא תור ואחרי ששמעתי שמישהי שאני מכירה מאושפזת בטיפול נמרץ קורונה.

חוכמת הבדיעבד תגיד אם עשיתי את הצעד הנכון, אבל בנתיים יצרתי קשר עם אחד מבתי החולים שפרסם כי מחפש נשים  בהריון שמוכנות להתנדב למחקר. כן, אם אני מרגישה שפן ניסיונות לפחות שתהיה לי גושפנקא ושאוכל לספר לעצמי שיש לכל הדבר הזה משמעות.