במשך חמש עשרה שנה – עוד מהיותי ר"מ צעיר – אני מתמודד עם נפגעי כתות שונות שמגיעים אלי; בכל פעם מזווית אחרת.

המכנה המשותף לכל הכתות הללו הוא שנאת החיים. אנשים שמצויים בעמדת מרירות כלפי המדע, הממסדים השונים והתבונה האנושית. ברוב המקרים הם מתאגדים סביב גורו מסוים – עם או בלי זקן – שמנצל את חולשתם, שולל מהם את חופש הבחירה, ומצייר לפניהם תמונה שבה כל המומחים בתחום טועים (מלבדו כמובן). זה יכול להיות מרפא עם תעודת-הסמכה עלומה; רב או רבנית שלא שייכים לשם בית מדרש מקובל; קואצ'ר שהגיע משום-מקום; מנטור כלכלי או משפחתי מטעם עצמו; ולפעמים שילוב של כולם ביחד.

העימות עמם על פי רוב מתיש וחסר תוחלת, מפני שחשיבה רציונאלית אינה רלוונטית מבחינתם. הם יטביעו אותך בנתונים שקריים וחצאי אמיתות; יתממו – או לחילופין יתנהגו באלימות – כאשר מעמתים אותם עם ההיגיון הפשוט שרוב המומחים בתחום מתנגדים לכיוון שלהם. מדע הסטטיסטיקה גם אינו פונקציה מבחינתם: הטענות שלהם נסמכות בדרך כלל על 'חוויה אישית מרגשת' או סיפור נקודתי (נכון או לא נכון) שבו 'רק השיטה של הגורו' הצליחה להושיע.

התחושה אצלם שהעולם נשלט בידי כוחות האופל ('ערב רב'; 'סטרא אחרא'; 'אילומוניטי'; 'ממשלת צללים'); והתבונה, הניסיון המצטבר, והכוונות הטובות של בני אדם במהלך הדורות – אינם קיימים מבחינתם. כולם טיפשים ורשעים, רק הם צודקים. העצוב ביותר הוא שישנם כאלה שחושבים שזו אמונה בא-לוהים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: לע"מ)

העולם אינו הפקר!

יש מכנה משותף נוסף לכל הכתות הללו: הן תמיד נופלות בסוף! לרוב עקב חשיפה של פרשיות ניצול; ולעיתים הן מתמסמסות לאיטן, כאשר עובר הזמן ומסתבר שהישועה שהובטחה לא באה.

חשיבה מדעית; תורה שיש לה מסורת ('בית אב' כלשון חז"ל); תהליך ארוך של ניסוי וטעיה; סבלנות ואמון שהטוב שולט בעולם – הם מנצחים בסוף; תמיד. הכלבים נובחים והשיירה עוברת; כל השאלה מה המחיר שמשלמים בדרך.

על פי רוב, התופעות הללו הן נקודתיות ולכן גם המאבק כנגדן הוא מוגבל; למי יש כוח להתעסק איתן? לא פעם נחמץ ליבי לראות תלמיד או תלמידה שנפלו טרף לידיהן והרסו את חייהם – נפשית, כלכלית, גופנית, ומשפחתית – ואין בידנו להושיע.

משבר הקורונה הציף – אולי בפעם הראשונה – את הנזק ששנאת החיים והמדע יכולות לגרום לעולם. זוהי כבר לא בעיה של כת הזויה אלא איום קיומי על החברה.

וכאן מגיעה האופטימיות: כאשר הדברים מגיעים לנקודה כזה, מתברר שרוב בני האדם חפצים בחיים. מכל קצוות החברה – מדענים, רופאים, אנשי ציבור ורבנים – עולה הקריאה הפשוטה: העולם אינו הפקר! יש אמת בעולם – לא אמת מושלמת, ולא אמת שאין בה טעויות – אבל יש אמת מתקדמת. די עם המיסטיקה, השרלטנות והייאוש. זהו הזמן לשכל, בהירות, מדע ותקווה.

מדע הרפואה יתגבר על הקורונה, מדינת ישראל והאנושות יצלחו גם את המשבר הזה, ואנחנו נמשיך לחיות ולשגשג.

זהו הזמן לאלוהים שמאמין בבני אדם. והאלוהים הזה ינצח.